מהספר הזה יצאתי ברגשות מעורבים. לא מזמן קראתי את חגיגת
התיש, (ביקורת על חגיגת התיש ממש מתחת לביקורת זו) ספר העוסק בעידן טרוחיו הנודע
לשמצה, ששלט ברפובליקה הדומיניקנית שלטון ללא מיצרים, אכזרי ומושחת. ספר מעניין,
אך לא מרתק, עמוס פרטים ומייגע לעיתים.
הספר שלפנינו הוא ספר מרתק, אבל לא מעניין. וכי למה? כי ממש
לא ברור במה הספר רוצה לעסוק. רובו של הספר כתוב היטב, מושך לקריאה, מביא פרטים
נוספים, אך לא רבים, למי שכבר קרא את חגיגת התיש של יוסה.
במה הספר שלפנינו עוסק? באחד אוסקר, בחור שמנמן הגר בניו
ג'רזי, מת להשכיב בחורה, אך מראהו דוחה מעליו כל נוכחות נקבית. את ימיו הוא מעביר,
פרט ללימודים, בכתיבה אינסופית של ספרי מד"ב, עליהם הוא מקבל דחיות חוזרות
ונשנות מצד מוציאים לאור. את סיפורו מספר מי שהיה לזמן מה החבר של לולה, אחותו
היפהפיה של אוסקר.
הסיפור, אם כן, מתחיל באוסקר, זה שאין לו כל גישה למין
הנקבי, שאינו יודע מה לומר ומה לעשות וממילא נשאר בבתוליו. הפרק השני עוסק בלולה
העצמאית, העושה ככל העולה על רוחה, בניגוד הגמור לאחיה האהוב אוסקר. גם הפרק הזה
כתוב היטב, ציני ומצחיק במידה. הנפילה הגדולה באה בפרק השלישי, הפרק העוסק באמם של
השניים, בלי(סימה), מה שקורה לה ברפובליקה הדומיניקנית קצת לפני שהיא מגיעה
לארה"ב. עד כאן כבר לא ברור בכלל לאן הספר לוקח אותנו. מכאן הספר כבר צולל
פנימה בחדות לעידן טרוחיו, כשכבר מתוודעים אל אבלרד, אביה של בלי וסבו של אוסקר,
רופא מוערך שנולד למשפחה אמידה וידועה. עידן טרוחיו נפרש לפנינו על כל אכזריותו,
כשאכזריות זו פוגעת אנושות במשפחה, ולא רק במשפחה זו.
החלק השלישי של הספר עוסק בשובו של אוסקר לרפובליקה, להגשמת
חלום אחד (נחשו איזה), זה המביא עליו את סופו.
מי שקרא את חגיגת התיש
יכול להסתפק בקריאה זו, אם זה כל מה שהוא רוצה לדעת על עידן טרוחיו. אם
הקורא רוצה להרחיב, הספר שלפנינו לא ממש מרחיב, רק מביא מקרה פרטי אחד כדוגמה
לאכזריות המשטר המושחת. אם הספר רצה לעסוק בסתם מקרה כללי של בחור המחפש זיון
ואיכשהו נקשר לרפובליקה הדומיניקנית, הרי שהספר הזה בסדר, אבל לא יותר מכך.
בעיה נוספת בספר היא תוספת מילים רבות בספרדית בגוף הטקסט.
את המילים תרגם דיאס מיד לאחר הופעת המילה ולא בהערת שוליים. מה שמקבלים זו עצירה
חוזרת ונשנית בשטף הקריאה. לקורא האמריקאי, האמון על מילים ספרדיות כסלנג מקומי
כמו שאנחנו רגילים לאחלה, סבבה, וואלה וסחתיין, זה בטח לא מפריע. הקורא הישראלי
בטח הרגיש עד כמה זה נשמע אמריקאית ועד כמה זה צולע בתרגום, עם ובלי ספרדית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה