אורוול תיאר את חוויותיו כעני רוב הזמן וכעובד בתחתית החבית
האנושית רוב הזמן בהיותו צעיר בשנות השלושים של המאה הקודמת.
תחילת המעשה בפאריס, עיר בה רבים העניים, המתקיימים על
פראנקים בודדים ביום. אורוול מתאר בלשון מעשית את החיים בשולי החברה, את הלכלוך,
הבגדים המזוהמים, הפשפשים והמזון הגרוע. בהוצאת כנרת תיארו את הספר כבא בחשבון עם
החברה המודרנית. הספר רחוק מכך. כל כולו תיאור משעשע בתחילה ומייגע מהאמצע לסוף
ואין בו שמץ של ראיה אחרת, חיים אחרים ואף לא מרה שחורה של ממש. אורוול מתאר תקופה
מסויימת בחייו וזהו. 149 עמודים של תיאורים על לחם, מרגרינה ותה הם כמות מוגזמת
אפילו לספר צנום.
אני ממליץ להמנע מספר זה, שהוא יותר יומן (ללא תאריכים, רק
ציון הערים פאריס ולונדון) מאשר ספרות. אפילו השם אורוול לא ממש מצדיק קריאת ספר
זה. להתרחק ככל הניתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה