הפרוייקט השאפתני הזה, תרגום ספר והוצאתו בעת ובעונה אחת עם
תרגומים זהים ברחבי העולם, אמנם רק שניים מתוך שלושה הספרים המהווים את הספר כולו,
מראים מה רבה הפופולאריות של מורקמי בעולם. אם מישהו היה קורא רק את הספר הזה כספר
ראשון, הוא לבטח לא היה מבין על מה המהומה, ולגמרי בצדק.
מדובר בספר קלוש במיוחד, שום דבר ממחבר ספרים רבי עוצמה
כקורות הציפור המכנית, יער נורווגי, קפקא על החוף, ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם. גם
ספרים פחות חזקים כמו מרדף הכבשה, דרומית לשמש, מערבית לגבול, וספרים אחרים כמו
אנדרגראונד ועל מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה מצדיקים את המוניטין החזקים שלו.
תסמונת הסופר הנערץ, שעורכים אינם מעזים לגעת בכתביו
(ובינינו, למה לגעת, הרי ממילא הקוראים יקנו בלי אבחנה), פעלה כאן במלוא עצמתה.
אני מניח שיחד עם הספר השלישי הפרוייקט יעבור אלף העמודים בנקל ויהפוך לגדול
הפרויקטים של מורקמי וגם אחד המיותרים שלו.
במה דברים אמורים? באחד טֶנְגוֹ, המתבקש לשכתב באופן סודי
ספר שהוגש כמועמדות לפרס לספרי ביכורים ואחת אָאוֹמָמֶה, רוצחת שכירה, אך לא אחת
כזו השולפת אקדח בעודה נוסעת על אופנוע ורוצחת את מאן דהוא בעבור חופן ינים. מה
כן? את זה תצטרכו לברר בעצמכם, אם עוד תרצו לאחר קריאת הסקירה.
דרכם של שני אלה נחצתה במגע יד של אָאוֹמָמֶה, שהעזה לגשת
לטֶנְגוֹ בעוד שניהם בני עשר, לאחוז בידו למשך הרף עין, לעזוב ולצאת מחייו לעד.
טֶנְגוֹ, ילד מוכשר, אך ככל גיבוריו של מורקמי גם אישיות די אפסית, לפחות בעיני
עצמו, כושף ממגע ידה וזה הותיר בו את רישומו עד שאנו שבים ונתקלים בו בגיל 30.
הספר בנוי משני קווי עלילה, פרק לזה ופרק לזו, כשבכל קו אנו
מתוודעים למה מתרחש אצל האחת ואז אצל האחר. בסוף הספר השני דרכיהם אמורות להיפגש,
אבל זה לא קורה, ומבחינת הקורא זה אפילו לא ממש חשוב. העלילה הקלושה ממילא לא
מותירה מתח רב.
ומה בדרך? בדרך יש כת דתית סגורה, בלתי חדירה לגמרי, לכאורה
שלווה ומתקיימת מחקלאות ובדרכי שלום, מנגד יש חששות שמה שמתרחש בכת אלה פשעים נגד
ילדות, אפילו נגד בתו של הלידר, ראש הכת. הן לטֶנְגוֹ והן לאָאוֹמָמֶה יש בסופו של
דבר נגיעה לפשעים אלה. נשמע מותח, אבל מורקמי אינו סופר של ספרי מתח, סוריאליזם
הוא הגדרה טובה יותר וספר ה-WOW המושלם שלו, קורות הציפור המכנית, מוכיח עד כמה הוא מוכשר.
הספר שלפנינו נופח מעבר לכל פרופורציה. העלילה אינה מהודקת,
התעלומה קלושה כאמור, ולפחות לפני שני שליש הפרוייקט הקריאה בשליש הנותר היא אך
לראות אם לפחות שם מסתתר ה- WOWהמיוחל או שמא מדובר בפלופ גדול.
כקורא אדוק של מורקמי אני חייב לציין אכזבה מסויימת. הספר
אמנם קריא מאוד, לא מצריך התעמקות והתאורים הם כאלה המבקשים דילוג קליל משום
שגילויים מרעישים אין בהם. יש אמנם ספר כשלוני אחד לפני זה והוא אחרי החשכה, אבל
שם מדובר בספר צנום ונשכח יחסית. גם הניסיון של 1Q84 להיות כזה המרמז ל-1984 הנודע (שגם הוא בעל
עצמות לא חזקות במיוחד) הוא ניסיון נואל. לא ברור בכלל מה הקשר בין השניים, אבל
שיווקית זה כנראה מוצלח.
שני החלקים הראשונים של הסאגה הזו הותירו הבטחה, למרות
קלישותם. החלק השלישי היה אמור לסגור קצוות, בעיקר לקשר בין טֶנְגוֹ לבין
אָאוֹמָמֶה. קיימת כמובן גם הכת הדתית המסתורית ברקע.
הפעם הספר מתמרן בין שלושה קווי עלילה, זה של טֶנְגוֹ, זה
של אָאוֹמָמֶה וזה של אושיקָוָוה, הבלש המתחקה אחר עקבותיהם. הוא נשלח כמובן
ע"י הכת הדתית ואמור לתת להם סיוע מקצועי בנושא זה.
על אאוממה עובר הזמן בעצלתיים במקום מחבואה. היא מקווה
לפגוש בטנגו, אותו היא לא מצליחה להוציא ממחשבתה. אבל הדברים אינם פשוטים כלל
ועיקר. היא הרי לא יכולה לצאת מדירת המסתור שלה, איש המתחזה לגובה אגרת טלויזיה
ממרר את חייה ובנוסף לכל היא מגלה שהיא הרה.
טנגו, לעומתה, מלווה את אביו המצוי בתרדמת במוסד בו נמצאים
אנשים דומים, דבר לא קורה ולבסוף הוא מחליט לעזוב את אביו רק כדי לקבל ידיעה כעבור
זמן קצר שאביו נפטר.
הספר הוא רוב רובו אווירה. אם מדובר בספר מתח הרי שלמורקמי
אין כלל כשרון לספרים שכאלה. אם מדובר בספר אהבה, גם זה לא צלח בידו. אם מדובר
בספר מסתורין אפשר לסכם ולומר שהוא איבד את הכישרון לזה. בגב הספר מהללים את הספר
כמגנום אופוס שלו (היצירה הגדולה). אם מתכוונים למספר העמודים הרי זה נכון. אם
מדובר בכל אפשרות אחרת, המסקנה היא הפוכה. קורות הציפור המכנית המדהים היה ונשאר
הגדול בספריו.
ומה בסוף? בסוף כלום. טנגו ואאוממה נפגשים באנטי קליימקס
נפשע, נטול זיקוקין, מביש, עלוב וקלוש. הכת נותרת מאחור, קו העלילה השלישי של
אושיקווה יוצא מהבמה בהפרחת בועות אוויר (תקראו, אם עוד תרצו, ותבינו).
הסיבה היחידה לקריאת ספר זה היא למי שסקרן לדעת מה קרה בשני
הספרים הראשונים. מכל סיבה אחרת הספר הזה עוד קלוש יותר ותמוה למה הוא בכלל נכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה