כל החומרים האופייניים למורקמי מצויים בקובץ הסיפורים הלז.
ייאמר מיד שזה קובץ פחות חזק מספריו המלאים של אמן הסיפור הזה ונמצא בעמדת חוזק
אחד עם ריקוד האדמה, הקובץ הקודם ולבטח פחות חזק מהפיל נעלם, הקובץ הראשון שתורגם.
האם זה ירתיע ולו אחד מקוראיו הנאמנים של מורקמי מלקרוא?
אתחיל ואומר שלבטח לא משום שלנאמנות למורקמי אין גבול ולא צריך שיהיה.
מהם אותם חומרים? לנשים בספריו של מורקמי, גם אם הן דעתניות
וחשובות, יש נטיה להעלמות ולערפול. יש גם כאלה שיש להן איזושהי לקות אם נפשית ואם
פיזית. זה תמיד כך. מובן שגם הג´ז אינו נעלם עם פרוט של מבצעים ושמות יצירות. הבאר
הנצחית גם היא נוכחת וגם החשש מפני התקעות בתחתיתה.
השאלה היא, האם הסיפורים הנגמרים בשום מקום ובשום פתרון,
כמו כל כתביו, די בהם לעורר עניין. התשובה היא שלא ובכל זאת הכתיבה המוכרת, העיסוק
באדם הבודד תמיד והתעלומות הקיומיות האופפות אותנו מושכים את לבו של המורקמיסט
באשר הוא.
בספק אם בקריאה ראשונה, כזו שאינה מסתייעת ברישומים, תסייע
לקורא לזכור סיפור אחד בולט. אבל הרושם שנותר מענג אפילו אם ברור שזה ספר
צלו"י (דהיינו, צריך לסמן וי).
אבל חוץ מסיפור אחד שהשאיר חותם, איש הקרח, סיפור מקסים
ועצוב, נותר רושם רחב יותר של סיפורים בהם נבדקת תודעתו של האדם, שתמיד מדובר באדם
מן היישוב, שלעיתים יש לאותו אדם תכונה מיוחדת, אבל חסרות לו אחרות.
בכל סיפור יש את הטוויסט והספין וזה שלרוב אין סיום במובן
הצר של המילה, זה כרגיל לא עניין לדון בו בכתבי מורקמי.
במשך הקריאה נעים לדעת שיש ספר כזה בבית, אליו שבים כדי
לשתות עוד ועוד סיפור ולהתענג עד בלי די.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה