הספר שלפנינו הוא מותחן דיסטופי, לא מפותח במיוחד, לא אמין
ולא מתוחכם. למעשה, אין בו ולו תכונה אחת טובה.
האריס ניסה לבנות סיפור מתח על מה היה קורה לו גרמניה ניצחה
בכל זאת במלחמה ובחר לפתוח את הספר כשבוע לפני יום הולדתו ה-75 של הפיהרר, אדולף
היטלר. ובדיוק במועד זה מתגלה גופתו של אחד מבכירי המשטר, בוהלר, שהיה אחד ממשתתפי
ועידת ואנזה. ועידה זו ידועה לשמצה כוועידה בה דנו בפתרון הסופי לבעיית היהודים.
זאווייר מארץ` מגיע ראשון בתור חוקר הקרימינלפוליציי,
הקריפו, לזירת הרצח/התאבדות. בתחילה לא ברור באמת מה קרה שם, אבל אז מתברר שיש עוד
נרצח/מתאבד ובהמשך אפילו מתגלים כאלה מהעבר, לכולם קשר והוא... נחשו ניחוש אחד?
טוב, קבלו שישה מיליון ניחושים.
מארץ` שירת בצוללות בעת המלחמה בה, כאמור, ניצחה גרמניה.
הוא היה לוחם צעיר ולא ידע מה קורא אי-שם במזרח, המקום אליו הובאו היהודים. פתאום
העבר הנוראי עולה וצף, ולא רק הוא עוסק בפרשה כי אם עיתונאית צעירה בשם צ`רלי
מגווייר.
השנה היא 1964, רוב אירופה נשלטת ע"י המשטר הנאצי
ובראשו היטלר. המספר מנסה להכניס אותו, ללא שום הצלחה, לאווירה של אימה. יש
פרצופים קשוחים, יש מדי גסטאפו, אבל הכל סטרילי, מעושה ונטול אמינות אפסית. מארץ`
החוקר הופך למארץ` הנרדף בעקבות גילו הקשר בין האנשים המתגלים עכשיו לאלה שמתו
במהלך עשרים השנים האחרונות, לבין היידריך הכל יכול. נו, שיהיה. מי שלא רוצה לבזבז
זמנו על עוד דיסטופיה ירודה שיתרחק מהספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה