מה שנשאר/אלי עמיר - המלצה

שברתי את הראש מדוע הספר הזה טוב פחות מארבעת הספרים הקודמים של עמיר ומדוע הוא לא טוב בפני עצמו. לשאלה הראשונה כבר היתה לי תשובה במחצית הספר: הספר פחות טוב משום שגיבורו הוא תבוסתן, אדם המניח לתאוות בשרים לשחק בו, ולא שזה רע בפני עצמו. אבל הבעיה העיקרית היא שספריו הקודמים היו איכשהו קשורים לארועים הקשורים למדינה, לבעיות עדתיות, להגירה ולבנייתה של מדינה. אלה השתלבו בסיפור אישי באופן שעמיר השכיל לשלב וכתב סיפורים נהדרים. בספר שלפנינו זה חסר ועמיר לא הצליח לבנות סיפור מעניין מספיק, הקשור לגיבורו שלו, אחד שמוצאו יווני(!) ושאפילו מזה לא עשה עניין, כיאה וכיאות לעמיר (שעשה קריירה מהגירה בכלל והגירה מעירק בפרט, בטח קריירה ספרותית).

מדוע הספר לא טוב בפני עצמו? הרי לא תמיד צריכים לחבר ארוע אישי ללאומי ולרוב זה אפילו סתם חיבור מאולץ. מתברר, שכשעמיר בחר לכתוב סיפור אהבה ולחברו להחמצה הוא פשוט לא צלח במלאכתו, כתב סיפור ארוך מדי ובו אנקדוטות לא די מעניינות ואפילו טרחניות למדי. ועמיר יודע בהחלט לכתוב.

כל מה שכתבתי עד עכשיו נכתב עד לכמחצית הספר. מה הניב ההמשך? ההמשך הניב בכל זאת המלצה על הספר. האם היו אז התפתחויות מיוחדות? תפניות מרשימות? לא ולא. ומה יש בספר, שבסופו של דבר הניב המלצה?

דניאל דרורי, איש עסקים ירושלמי בן 56, חוזר משליחות עסקית מתוניסיה, שליחות שבסופה חש ברע והובהל לבית החולים. בסיכומו של דבר הוצרך צינתור, אבל בין לבין, מרגע אשפוז ועד השחרור והשיקום דרורי עסוק בכתיבת ההחמצה הגדולה של חייו, סיפור האהבה הכפול שלו, שמזה גם מזה נכשל.

ראשית היתה אביגיל. היא בת 29 והוא בן 24. הוא סטודנט תפרן, שמצב שיניו הביאוהו לפנות למתמחה ברפואת שיניים באוניברסיטה בה למד. כבר שם נוצר ביניהם קליק שהוביל לרומן סוער. זה בכלל לא משנה שלאביגיל יש כבר חבר ארכיאולוג, שראשו בחפירות בצפון הארץ, ואילו היא מבלה בכלל במיטה עם המטופל שלה בירושלים. אלה שדרורי הוא בחור מהדור הישן, המחפש אישה וכולו בעניין של בית וילדים. היא, לעומת זאת, רוצה לנגוס בחיים, רוצה להיות חופשיה לבחור את אהבותיה, לאחר לפגישות, לקבוע את הזמן והמקום לגבי מי ישהה במיטתה. איכשהו, בגלל הבדלי מנטליות והעבר הרובץ על כתפיה של אביגיל, כל העסק מתפוצץ.

לתמונה נכנסת ניצה, בת למושבניקים אידיאליסטים מהצפון. דרורי נקשר אליה, הולך איתה למהומות ואדי סאליב, רואה כיצד אשתו לעתיד הולכת והופכת ללוחמת זכויות אדם גדולה ולאחר מכן עובדת סוציאלית ומנהלת מחלקה בעיריית ירושלים. ככל שהיא הולכת ושוקעת בעבודתה, הקשר בינה לדרורי הולך ודועך.

במישור התעסוקתי הולך דרורי מחיל אל חייל ורוכש את בית חלומותיו, בית שהיה שייך לארכיאולוג ידוע ורעייתו, אצלם בילו מדי פעם הוא ואביגיל בערבי שבתות.

בסופו של דבר, ילדים אין לדרורי וניצה, הקשר ביניהם הופך לשנאה ופרידה. אנחנו מקבלים בתמורה טחינה חוזרת ונשנית של הגיבור על אומללות חייו, אהבותיו המוחמצות, חוסר בילדים ובסוף אפילו לא אשה. אפילו את השותף הבכיר בחברה הוא כבר לא סובל וחושב לעזוב.

בסופו של יום אני אוהב את הכתיבה של עמיר, ולמרות שזה בהחלט לא שיא כתיבתו, נעם לי לקרוא אותו וזה לא דבר של מה בכך.