Lourdes היא
עיר לא גדולה במיוחד בדרום צרפת, שהפכה אתר עליה לרגל (החשוב ביותר בצרפת, לצד מון
סן מישל) עבור נוצרים קתולים מהעולם כולו, הבאים להיטהר ולרפא את מחלותיהם במי
המעיין הקדושים הנובעים ממערת מאסאביי (Massabielle). לפי האגדה ביקרה מריה הקדושה, אמו של ישו,
במקום ב-1858, והתגלתה בפני נערה מקומית, ברנדט סובירו, (Bernadette
Soubirous) שהפכה גם היא
לקדושה מאז. במקום הוקם פסלה של הבתולה, ומאז נוהרים לכאן מאות אלפי אנשים בשנה
לחזות בפסל, לגעת במים הקדושים, ולהתקרב לאלוהיהם.
האתר מלא במשלחות המביאות איתן נכים בשלבים שונים של נכות,
היושבים בכסאות גלגלים ופניהם נסוכות תקווה. באים נכים מכל רחבי העולם, כל העמים,
כל הצבעים, כל החוליים של המין האנושי, מיוצגים בנאמנות בלורד. כולם מקווים לנס
המיוחל.
* * *
סיפורה של ברנדט
נולדה ב-1844 בלורד לבעל טחנת מים. בשנת 1854 היו במשפחתה
מספר אירועים מצערים, אביה התעוור בעין אחת בתאונת עבודה, אחר כך הואשם בגניבת שני
שקי קמח, בהמשך היתה בצורת קשה, בעלי תחנות רעבו ללחם, מחלת הכולירה פרצה, וברנדט
חלתה, היא לא מתה אך כל חייה סבלה. כתוצאה מכל האסונות, איבדה המשפחה את כספה
וביתה, ועברה לקיטון צר עם עוד משפחות.
בשל כל הצרות לא ידעה ברנדט קרוא וכתוב, היא רק ידעה לדבר בדיאלקט של לורד.
בגיל 14 היא נשלחה להיות משרתת בכפר סמוך.
ב-11 בפברואר 1858, במערה ליד המעיין, התגלתה לברנדט הבתולה
מריה. בהמשך היתה עוד סדרה שלמה של התגלויות. הסיפור עבר בהתחלה מפה לאוזן, מאות
ואחר כך אלפים החלו לנהור למעיין כדי להתרפא, לא עבר זמן רב ובהשתדלותו של הבישוף
המקומי הוכרה ההתגלות על ידי האפיפיור.
מתוך: www.tripi.co.il/Show.action?item=32784
על הסיפור הנ"ל בנה ורפל את שירת ברנדט, כשהוא
(היהודי) מתאר את המאורעות שסבבו את ברנדט הנערה הפשוטה והבורה ואת הגילויים
שהתגלו לה. לורד, עיירה קטנה אז, הפכה תורך זמן קצר לאתר עליה לרגל וחייה של ברנדט
חוו תהפוכות רבות.
מדובר בתקופה שפשוטי העם אמנם חיים עדיין חיי דת פעילים פחות
או יותר, אבל יש קדמה מסויימת. בתי הספר, לנערות לפחות, נתונים תחת עול הכנסייה.
לא מצפים מבנות שתהיינה משכילות במיוחד. כן מצפים שתהיינה מועילות במשק בית וגידול
ילדים. ברנדט עצמה, דוגמה לנעלה דתיה ותמימה, אפילו פתיה, מהווה את הציר עליו נסוב
הסיפור.
יום קר אחד בפברואר פונות ברנדט, אחותה מרי וחברתה ז'ן
אבאדי מחוץ ליישוב להביא עצים להסקה. בעוד אחותה וחברתה מחפשות ומקוששות עצי הסקה,
ברנדט עצמה רואה לפתע פתאום בפתחה של מערה את דמותה של הגברת, אמו של ישו, דמות
שקופה כמעט, לבושה בלבן עם חגורה בצבע תכלת ולרגליה ורדי זהב. ברנדט התמימה ממהרת
לקוד קידה, להתפלל בעזרת מחרוזת התפילה וללבוש דמות אכסטטית על פניה. אין היא
שומעת את חברתה ואחותה ואלה נבהלות ממראה עיניהן, כשהן עצמן אינן רואות כמובן דבר
במערה. ברנדט שבה לעצמה, מבקשת בבהלה משתיים לא לומר מילה בבית, לא כל שכן, בכל
מקום אחר. לא חולף יום וחצי מהעיירה לורד יודעת על כך.
למחרת שבה ברנדט אל המעלה עם מאדאם מילה, הסבורה שזו בתה
המתה. לקצר סיפור ארוך, שיבה זו אל המערה גורר תהלוכות המונים של המערה, כשהגברת
מבטיחה להגיע יום-יום אל המערה עם עלות השחר. עשרות אלפים מלווים את ברנדט. תוך
כדי מסעי ליווי אלה, השלטונות אינם עוצמים עין. כל מי שידו מסוגלת בוחש באירוע.
ראש העיר רואה את הפוטנציאל הכלכלי, הבישוף רואה את הסכנה לכנסיה, ראש המשטרה רואה
את התפרעות ההמונים והמשפחה הענייה של ברנדט חוששת מניצול המצב, שמא יאמרו שברנדט
ערמומית ובחרה לראות משהו שאיש אינו רואה ותוך כדי כך להציל את משפחתה מעוני. פעם
אחר פעם מאיים ראש המשטרה על ברנדט, פרקליט העיר מעורב, מכתבים בהולים נשלחים
לקיסר נפוליון שטוף האמונות הטפלות.
ההמונים, מצדם, רואים בכל העניין כל אחד לפי אמונתו. היותר
דתיים רואים בכך נס וממהרים להשתמש במי המעיין, שנביעתו החלה פתאום. פעוט אחד
אפילו נרפא מבעיות שליווהו מלידתו ושבהן טיפלה עד אז אמה של ברנדט. הילד מבריא
ולראשונה בחייו מתיישב במיטתו בגיל שנתיים. אבל נס זה אין די בו. האחרים רואים בכל
האירוע עניין מסקרן, מלווים את ברנדט באלפיהם וכשאין חדש הם ממהרים להעלם.
אבל לאחר 15 ימים בהם מופיעה הגברת היא נעלמת. בזמן זה
ברנדט כבר תשושה לגמרי, מאושפזת, מורחקת בהסכמתה ממקום מגוריה, מטופלת היטב. אלא
שהכל כמרקחה. נציב האזור מועבר מתפקידו
לתפקיד זהה, אך פחות ערך, המרחיק אותו מהארמון בפריס, מפקד המשטרה מועבר לתפקיד
טוב יותר בעיר אחרת וכל מי שידו בסיפור נפגע בצורה זו או אחרת. היחידה שנשארת
אדישה לכל הסיפור היא ברנדט, המבקשת מנוחה.
לאחר מס' חודשים רואים כל נוגעים בדבר כי הדרך הטובה ביותר
לטפל במצב היא התעלמות מנס ההתגלות, נטישת המערה והגדר, שההמונים יטפלו בגדר
ויהרסוה. אבל ההמונים, להכעיס, אינם עושים דבר.
ועדה מוקמת כדי לברר את כל עניין ההתגלות. הזמן המוקצב
לועדה הוא ארבע שנים במטרה לבדוק היטב, זו הגרסה הרשמית, כשהמטרה האמיתית היא לקבור
את כל העניין. אבל עניין לא נקבר ומוסדות הדת נאלצים לקבל את מעשי הנסים של המעיין
וכנראה גם את התגלות הגברת.
בגיל 19 נשלחת ברנדט אל המנזר הגדול והחשוב לנזירות בנֶוֶר.
במנזר היא מופקדת תחת האחות מרי תרז ווזו, המנסה בכל כוחה ליישר את ברנדט לפי
הלכות המקום ולהוציא מראשה את "ההתגלויות", שמבחינתה לא היו ולא נבראו.
ברנדט לא מתיישרת. הבישוף הקובע מטרב מחליט שברנדט מיוחדת היא, מונע ממנה עבודה
קשה וזו מופקדת על אוצרות האמנות של המנזר, שם היא גם מפליאה ביצירת אמנות רקמה
חדשה ומרהיבה.
עד גיל 35 מחזיקה ברנדט במנזר, עד למותה. 70 העמודים
האחרונים מרגשים מאוד, ההתגלויות שעברו על ברנדט מוכרים רשמית, לורד הופכת לעיר
חשובה מאוד והתהפוכות העוברות עליה רבות.
ספר מרתק מאוד, סיפור חיים מופלא ואישיות יוצאת דופן. ספר
עם עוצמה בלתי רגילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה