השנה היא 1924, המקום הוא נפולי, הרחוב ויה קונקורדיה ואב
הבית הוא דון דומניקו פסקרלה בן ה-66. לדון דומניקו 6 ילדים, מאנונציאטה בת ה-27,
עבור דרך פלצ´ידו, גרציה, לאורו, רוג´יירו ואירידה הקטנה בת ה-13. דון דומניקו
מנהל בנק השקעות קטן עם שותפו וביתו הוא מבצרו.
דון דומניקו לא מרשה לאיש לחדור לביתו ואין הוא מניח לילדיו
לשהות בחוץ יותר מהרגיל, כלומר לימודים לצעירים וקניות למבוגרות יותר ודי בכך. כדי
לפקח עליהם ובהעדר אם, שמתה מזמן, קיים ג´וזפה הזקן, המשרת הנאמן, המשגיח על
הילדים ומלשין עליהם מפעם לפעם.
בכל יום מגיע האב הביתה בחמש ואז כולם נערכים לקבל פניו,
להדליק את האור, להניח לו להגיע לחדריו בשקט ולהתכונן לארוחת הערב, החוזרת על עצמה
זה שנים שוב ושוב ללא שינוי משמעותי. מדי פעם מניח האב לכולם להתכנס יחד בטרקלין
ולשמוע אותו שר שירה אופראית אדירה ורבת הוד ופעם בשנה הוא לוקח את כולם לפתיחת
עונת האופרה.
ערב אחד מחליטים לאורו היפה בבנים וגרציה הזוהרת בבנות
להמרות את פי האב וללכת לנשף במלון מפואר בנפולי. כל האחים שותפים למזימה
וכשהשניים חוזרים לפנות בוקר הם מצפים לאב הזועם, שלמרבה ההפתעה כלל לא חזר הביתה
וכלל אינו מודע לעבירה המהדהדת על החוק. זה בדיוק הלילה בו נחתה על האב מהלומה
בדמות בוגדנותו של שותפו לעסק, העלמותו עם הכסף והעלמות עקבותיו.
מכה עסקית זו פותחת שרשרת ארועים דרמטית וארוע רודף ארוע.
ילדיו של דון דומניקו מתגייסים לסייע. אין הם כלל בעלי יכולת לסייע בשום צורה. אין
להם מקצוע, אין קשרים ואין שום יכולת חברתית. למרות הכל, לאורו הבן האמצעי, ובעל
התושיה מכולם, מציע שהבנים ייסעו לברזיל, למושבה האיטלקית, ימצאו עבודה וישלחו את
הכסף. הם אכן עושים זאת, האב מצדו מנסה לשקם את העסק וברקע נפתח סיפור אהבה בין
אנגלי מסויים, המבוגר ב-25 שנים מהבת הזוהרת גרציה, וזה מסייע בסופו של דבר בדרמה
הגדולה המתפתחת.
בסופה של שנה המשפחה נותרת עם טרגדיה אחת גדולה, שמשמעותה
בן אחד פחות, חתן אחד חדש, מאסר ושחרור ממנו והבנה של האב עד כמה נוקשה היה, עד
כמה בלתי אנושי ועד כמה הוא סבור שעשה הכל למען ילדיו, בשם האהבה כמובן.
רומן זה הקדים את שני הרומנים הגדולים שלו "ארבעים
הימים של מוסה דאג" ו"שירת ברנדט". ברומן המופלא שלפנינו הוכיח
ורפל את יכולתו לכתוב סיפור אנושי קטן בכישרון ענק. בדיוק הז´אנר החביב עלי.
המשפחה מנפולי הוא סיפורו של אדם נוקשה, שנוקשותו מביאה עליו
בדידות נוראית, מכה של בגידה עסקית ובעקבות כך אבדן בן וכבוד, כבוד שליווה אותו כל
חייו כעמוד אש. לקראת סיום, כשהעניינים פחות או יותר מסתדרים, הדמעות כבר זולגות
מעצמן. ורפל מיטיב לתאר בסגנון דרמטי את קורותיה של משפחה שנחת מעטה מאוד נפלה
בחיקה. אין רגע דל בתאור קורותיה של המשפחה אותה שנה, כשהיא נעה בין תקווה מעטה
להמון ייאוש, והכל בשם גאוות אב. כמה נוגע ללב וכמה נפלא הסיפור הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה