פייר אסולין עוסק בכתביו בביוגרפיות
לרוב. גם אם אלה אינן ביוגרפיות, עיסוקו בסיפורים משפחתיים בן העבר. זה ניכר בכל
דבר שהוא כותב, גם כאן.
הסיפור שלפנינו לא הדוק עד סופו, לא כל
מהלך הגיוני במאה אחוז גם במסגרת הז'אנר, ז'אנר הספרות האפלה. בכל זאת, אסולין
כותב נהדר וגם מה שכתב לפנינו לא שונה.
מר דה שמייה, אחד מאצולת פריז ומבכירי
הדיפלומטים שם, מזמין עבודת הרכבת אילן יוחסין למשפחתו. אנו פוגשים את פרנסואה
מארי סאמסון בדרכו בקו 6 במטרו, התחבורה הציבורית של פשוטי העם, לטכס הסרת הלוט
מעל אילן היוחסין. ערב שהוא מסיבת קוקטייל.
הספר נפתח במתרחש במטרו, על שלל
מוזרויותיו, ולרגע לא ברור להיכן נקלענו. אקדח במערכה הראשונה וכד'. סאמסון מצליח
להגיע בזמן למרות התקלה במטרו ועוד תקלה או שתיים והערב מתחיל. אסולין מיטיב לכתוב
ומפי סאמסון אנו לומדים אריסטוקרטיה מהי ומדוע פשוטי העם ימשיכו לעד להלך בקו
מקביל לאותה אצולה, אך לעולם לא באמת יהיו שם.
למרות שהערב הוא ערב מוצלח פחות או
יותר, סאמסון מבין שהוא נקלע להצגת תכלית של אנשים מסוג אחר, רק כי הוא עשה עבורם
עבודה. עבודה נוספת מחכה לו שוב עבור אותה משפחה.
דה שמייה מזמין שוב את סאמסון והפעם הוא
משביע אותו בחומרה לשמירה על חשאיות מוחלטת, טבע שני אצל אדם כסאמסון, שגילוי
סודות הם פרנסתו הבלעדית. גם הפעם מדובר באילן יוחסין, כביכול הפתעה לאשתו של דה
שמייה, אינז דה שמייה.
מדובר, אחרי ככלות הכל, בעוד עבודה,
בעוד אילן יוחסין, בהפתעה לאישה. מהר מאוד מתגלה העניין שלא תמים בכלל. זאת יש
לדעת, נישואים בין משפחות אצילות עתיקות היו ועדיין קיימים כדי לחבר כסף לכסף, כסף
לכוח וכוח לכוח, רצוי הכל עם הכל. אז מה בדיוק מפריע לדה שמייה אצל משפחת אשתו?
ולמה בדיוק באותה עד מתחיל בנם בן ה-14, סיקסט, לרדת מהפסים?
אסולין הוא סופר צרפתי יהודי, עובדה
שאינה מוזכרת בכדי, בטח לא כשמודבר גם בספר הזה. די לחכימא ברמיזא.
הספר כתוב נהדר, גם עניינים של מה בכך
זוכים לעין בוחנת ותובנות מרתקות. מומלץ בחום רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה