חייבים לדבר על קווין/ליונל שרייבר - המלצה חמה

חייבם לדבר על חייבים לדבר על קווין. זה אומר רמה מסויימת של ספוילרים לא ממש היסטריים.

אז על מה המהומה? יסלחו לי אלה שכבר כתבו דברים דומים קודם, אני העדפתי שלא לקרוא ביקורות ולהשאיר את מה שיש לי לומר, ויש לי, לביקורת שלי.

המהומה היא על ילד הנולד לאם דעתנית, עצמאית, בעלת קריירה משגשגת משלה ואב שחשק בילד יותר מהאם. למשפחה יכולת כלכלית גבוהה ומכל הבחינות הנראות, נורמטיבית לגמרי. למרות הנורמטיביות לכאורה של המשפחה, והיא נורמטיבית, מעשהו הזוועתי של הילד חורג מכל חריגה.

צורת הספר היא של כתיבת מכתבים מצד האם אווה חצ´טוריאן לאב פרנקלין. יכול להיות שכתיבת המכתבים מהווה עבור האם תרפיה לזעזוע שלאחר המעשה הנפשע ויכול להיות שזה בא גם כמעשה הבא בחשבון עם האב וצורת הגידול שלו את הבן, שאולי הוביל למעשה הנפשע ואולי לא מנע אותו.

100 העמודים הראשונים יכולים תרום לרושם שהאם כפייתית משהו בדעותיה, אשה עצמאית מדי החוששת לגורל הקריירה שלה יותר מלגורל בנה. ואולי, רק אולי, מדובר בחוסר התאמה בין שני אנשים, הבן והאם, עניין הקורה כל יום. אבל אז בא הפרק של המטפלת סיובן, המעניק בפעם הראשונה נקודת מבט של אדם מחוץ לתא המשפחתי. סיובן נאלצת "לברוח" מטיפול בקווין, כשהגיעו מים עד נפש והיא, דווקא החזיקה מעמד יותר מכל המטפלות שקדמו לה.

אירוע אחר שאווה מנסה להטיח בפניו של בעלה היה האירוע בו קווין נוכח/תורם במקרה של הילדה מכיתתו, זו עם האקזמה, הבוחרת יום אחד להתגרד עד זוב דם בשירותי הבנות ובנוכחות קווין וכלל לא ברור מדוע קווין לא בחר לעצור אותה או לקרוא לגננת. זהו אחד האירועים הדוחים בספר ואווה כנראה מנסה להיות פלסטית ככל הניתן ולעורר גועל ככל האפשר וכל זאת כדי להטיח באב שלא ראה מספיק את התנהגותו החריגה של בנו. אבל מצד שני, האב גם לא ראה משהו יוצא דופן בכך שהבן ממשיך לעשות צרכיו בחיתולים עד גיל שש.

ואז, כשקווין בגיל שבע מחליטה אווה שהנה הגיע הזמן לחוויה מתקנת בלשון הפסיכולוגים. היא רוצה אחות לקווין, משהו שייתן לה חוויה של לגדל ילד/ה, בלי תחושה של היותה נרדפת ע"י בנה שלה, פרי בטנה.

זו אכן נולדה ומהווה מיד חוויה מתקנת, כמו מוזמנת. אבל אז, כשמלאו לילדה שש החליט קווין לבצע ניסויים בחומצות.

וכך מתקדם לו הסיפור ובמשך של כמאה עמודים יש טחינה של חומרים לא ממש מעניינים. אבל אז מגיעים אל המעשה המחושב והקטלני עצמו, הזוועה במלוא התגלמותה, זוועה המופנית אל חבריו בכיתה, מורתו ואף אל... זאת תצטרכו לגלות בעצמכם.

בכל מקרה, לא ברור אם התנהגותו של קווין היא של רוע מולד - רוע רב, בלתי מתפשר - כשהכתובת על הקיר. מצד שני, זה יכול לנבוע מניגוד בין אישיותה של האם, שראתה ברך הנולד אבן נגף הכרחית לקריירה שלה ונקודת המבט האוהבת וחסרת הגבולות של האב. אם זה היה המקרה השני, זה היה עוד ספר הדרכה לפסיכולוגים ולמתעניינים בתחום. ברור שזה המקרה הראשון ומה שמעניין זה ללוות את התפתחות הילד כשלמחברת כלל אין ילדים משל עצמה, וכאן ההישג החשוב.

ביום הולדתו של קווין, שלושה ימים ושנתיים לאחר מעשה הזוועה, קווין מגלה לראשונה פן אנושי בפגישה הדו-שבועית עם אמו. לראשונה הוא מגלה לה את סיבת מעשהו.

הספר הזה הוא עוכר שלווה אחד גדול. גם כשמניחים אותו כדי להמשיך בחיים, הוא לא מרפה. למרות שברובו הוא ספר עם תיאורים רגילים, גם אז הוא מהפך קרביים. הכתיבה זורמת, לא מרפה, לא מניחה לנשום. האם הכותבת נותרה עם הכתיבה שלה ועם החיים שלאחר הזוועה, אובדן הקריירה עצמאית שלה ועוד כמה אובדנים זוועתיים במיוחד.

התרגום מצויין.