"ציונה", רעם קולו של שייקה בפנימי, "תשיגי לי את
נחמה (הלקטורית) ואת אברשה (מעצב העטיפה) ותגידי להם להיכנס אלי יחד".
ציונה הבינה שבחיים האלה שייקה כבר לא יתרגל להשיג את מי
שהוא רוצה בנייד. אבל שייקה הוא בכל זאת בוס ירושלמי נחמד והיא מיהרה להשיג את
שניהם.
"חברים", פונה אליהם שייקה בסגנון הרטרו-קיבוץ,
"אני צריך ספר שהקנקן יהיה לא פחות יפה מהתוכן, שהקוראים ירגישו שהם קונים
לעצמם או לחבריהם מתנה יפה לחג. נחמה, יש רעיונות?"
נחמה נתקלת בספרים חדשים מדי יום. שום ספר חדש לא לכד את
עיניה בזמן האחרון והיא הבהירה זאת לשייקה. "נחמה, זה לא חייב להיות חדש
ואפילו לא מהעשורים האחרונים", הרגיע שייקה.
"טוב, אם כך אני דווקא נזכרת בנובלה קטנה מ-1960 שכתב
לנץ בשם אוניית המגדלור. נובלה העוסקת בנאמנות של אדם למקום עבודתו, ארצו
ושולחיו".
"יופי, נחמה", פלט שייקה וגרם לאברשה לחייך.
"תוכלי לפרט?" ביקש שייקה.
"כן. זה סיפור על רב חובל של אוניית מגדלור, המציל יום
אחד סירה הנסחפת ללא שליטה בים הבלטי. מתברר שעל סיפון הסירה שלושה פושעים נמלטים.
אלה מובאים לאוניית המגדלור ומנהיגם, אחד דוקטור, מבקש לתקן את סירתם. משמתברר שזו
אינה בת-תיקון, הוא מבקש לקחת את הספינה כולה למחוז חפצו, אך רב החובל פרייטג
מתנגד בטענה שמגדלור אין מזיזים ממקומו ובטח לא כל עוד הוא רב החובל".
"יופי, נחמה", שנה שייקה וגרם לצחקוק נוסף של
אברשה.
"אברשה, אני רואה שאתה משועשע. יש לך רעיון לעטיפה
לספר כזה?"
"בטח שיש. תמיד אפשר לשים רקע כחלכל, עוגן, כריכה קשה
וסרט אדום כסימניה. זה תמיד נתפס כיוקרתי".
"אני רוצה לומר שהספר הזה הוגדר כ'מ' (מופת) ויש לזה
תמיכה של המשרד (משרד החינוך). האות 'מ' תמיד מוכרת ספרים". הוסיפה נחמה.
"יופי, נחמה. תמיכה של המשרד זה תמיד טוב. אם הקהל לא
יקנה יכניסו את זה ללימודי החובה בבתי הספר וככה כמה אלפים (של עותקים) יילכו
לשוק", זרח שייקה מאושר ואברשה התאמץ שלא להתפרץ בצחוק רועם.
"אני שמח שאנחנו משעשעים אותך, אברשה. אתה חושב שספר
כזה יילך?"
"אין לי בכלל ספק בדבר. הקוראים רואים לנץ, 'מ'
ונופלים מיד כזבובים לריבה".
"יופי, אברשה. לך לשולחן (השרטוטים)". דרש שייקה
ולא ידע כי זה שנים אין "שולחן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה