אמרה או לא אמרה "אם אין באגטים, יאכלו
קרואסונים"?
ספר מופלא זה כלל לא עוסק בזוטא שכזו. אפילו רצתה מרי
אנטואנט לומר משהו ברוח זו הדבר כלל אינו משנה.
125 העמודים הראשונים עוברים בתאור, מייגע למדי, של התחלת
הקשר של מרי אנטואנט עם בעלה לואי ה-16, הגעתה לורסאי, השתקעותה, והיותה המלכה
לעתיד עד למותו של לואי ה-15. מרי אנטואנט היא בתה של מריה תרזה, הקיסרית הבלתי
מעורערת של ההבסבורגים ומושבה בוינה. לא פעם נוצרה התנגשות בין בית ההבסבורגים
לבין בית בורבון (הצרפתים) וכדי למנוע התנגשות נוספת ולחזק את הקשר בין שני בתים
אלה הוצע קשר נישואין בין יורש העצר לואי ה-16 ובין הארכידוכסית מרי אנטואנט. יורש
העצר היה בסה"כ בן 16 ואילו מרי אנטואנט בת 15 כשאלה הובאו בקשר נישואין
במכתב, ואז החל מסעה של מרי אנטואנט לעבר פאריס. זו מתקבלת בפאריס בכבוד והדר בלתי
רגילים ולבסוף מגיעה לורסאי, המרוחקת רק כ-30 ק"מ מפאריס, אבל נדמה כאילו
המרחק הזה עצום ורב משהוא באמת.
מרי אנטואנט מגיעה לורסאי והנה היא צעירה הנשואה לצעיר
גמלוני, הססן, המעדיף ציד על פני נשים, ואם לא די בכך, פגם באיבר מינו מונע ממנו
התייחדות ראויה, סיפוק רעייתו והבאת ילדים. עניין זה נפתר רק לאחר 7 שנים ארוכות
ארוכות.
אבל מרי אנטואנט מסתגלת עד מהרה לארמון המהודר, לנשפיות
הבלתי פוסקות, לקלות הדעת הבלתי נתפסת, לכסף הנשפך כמים. מלווים אותה אצילים
ומלחכי פנכה לרוב, אלה הנהנים מזיווה של המלכה, מהידור הארמון, מהנשפים הראוותניים
והחברותא הנוצצת. בסופו של דבר אפילו נבנית טירת הטריאנון בחצר ארמון ורסאי וזו
משמשת בלעדית את המלכה בלבד.
בעמוד 125 נופל דבר המדהיר קדימה את העלילה. עד עתה היה
ברור שלמלך אין שום השפעה על רעייתו, המעדיפה בילוי על פני ספר, ספרים היא הרי לא
קוראת אף פעם, המעדיפה תיאטראות על פני ענייני המדינה ובכלל מעדיפה שיניחו לה
לנפשה. אפילו לאמה הקיסרית השפעה מועטה עליה. אלא שפתאום דרמה נופלת על ראשה
בדמותה של רמאית קטנה, לה מוט, המספרת שהיא המתווכת בעסקה של קניית ענק יהלומים
יקר ערך בעלות של 1.6 מיליון לירות. החקירה והרינונים סביב העניין גורמים פתאום
לקצר בין חצר המלוכה, המנותק לגמרי מהעם, לבין תושבי צרפת. אלה אינם מאמינים למשמע
אוזניהם בדבר עסקה כל כך ראוותנית בזמן שלעם אין אוכל. אמנם כל העניין מרמה הוא,
הענק כלל לא נקנה ואין הוא כלל ברשות המלכה, אבל נפל דבר ואין זה עניין של מה בכך.
נהפוך הוא: מהפכה יצאה לדרך.
יש הרואים בנפילת הבסטיליה ב-14 ביולי 1789 את תחילתה של
המהפכה ונפילתה של המלוכה. זה כלל לא מדויק. מתברר שהרבה מים זרמו בסיין ומה שהחל
בבסטיליה אפילו לא עורר עניין במלך הפלגמט והמלכה כלל לא נתנה על כך את דעתה. אבל
העם, בעזרת נציגיו המהפכניים, שבאותה עת כלל לא חשבו שהנה מהפכה לפניהם, דרשו לקרב
את המלך אליהם, או במעשים יותר מדיבורים, להביאו לפאריס ולהושיבו בעיר הבירה שלו.
צבא נשלח לורסאי, צבא נשים, ואלה הביאו את המלך ההססן והוותרן לארמון הטיולרי
בפאריס. ארמון זה הוא ארמון קטן, ישן ופחות נוצץ ונוח מזה שבורסאי. אבל המלך ותרן
והמלכה כלל לא עומדת על חומרת העניין.
מפה לשם יש עניין של הברחת המלך והמלכה על שני ילדיהם הרחק
מפאריס. רוחשי טובתם בוחשים במעשה, הבריחה מתחילה, אבל נכשלת, ואלה מוחזרים רק כדי
להעבירם לטנפל, מקום עוד פחות נוח לשהייה. כל אותה עת רוחשות הרוחות בעיר הבירה,
היעקובינים מכאן והז´ירונדינים מכאן, מתחזקים אלה על חשבון אלה וכל אחד מושך את
השמיכה לצידו במיטת האסיפה הלאומית. ברור שאת המלוכה לא רוצים יותר, אבל המלוכה
ממשיכה להיות מנותקת מהעם, למרות שהעם נמצא ממש מתחת לחלון הטנפל.
כבר בזמן שהייתה של מרי אנטואנט בורסאי היא פוגשת ברוזן
הצעיר פֶרסֶן ואלה פשוטו כמשמעו מתאהבים. איש לא יודע על קשר זה של אהבה, בטח לא
מתחילתו. פעם אחר פעם מנסה פרסן לסייע למלכה, דבר שאינו עולה בידו.
הבעיות בין העם למלכם ומלכתם מתחילים להשפיע על כל אירופה.
אירופה מורכבת כולה ממונרכיות וקיסרויות. המתרחש בצרפת והרצון להפיל את המלוכה משפיע
על וינה, אם כי לאופולד, אחיה של מרי אנטואנט מסרב לסייע לה במצוקתה, מביא את
יקטרינה קיסרית רוסיה ללעוג למתרחש ולגוסטב מלך שבדיה לדאוג. דואגים גם בגרמניה,
אם כי לא דואגים אחיו של המלך, משום מה.
אחרי 3 שנים מאז נפילת הבסטיליה מחליטים להעמיד לדין את
המלך. תקופת ישיבתם של המלך והמלכה בטנפל מביאים לראשונה את המלכה להכרה כי היא
צריכה לדאוג למהלך העניינים, שכולם הולכים נגדם. היא רואה כיצד מגיע זמן נפילתו של
בעלה וראשו אכן נכרת. כאלמנה היא דואגת בעיקר לילדיה ובעיקר לבנה יורש העצר,
ולאחות בעלה.
בסופו של דבר מגיעה המלכה לקונסיירז´רי, הכלא אליו מגיעים
אסירים פוליטיים לדרכם האחרונה. היציאה משם אינה אפשרית עוד. בכל זאת, לאחר חוסר
עילה שבהחזקת המלכה במשך 10 שבועות היא מוחזרת לטנפל. אלא שלאחר חקירת יורש העצר
בן השמונה, שנתפס עושה מעשים אסורים, נפתחת חקירה נוספת נגד האם ומרי אנטואנט
מואשמת שוב בדברים אסורים, שבנה לכאורה מאשים אותה. זוהי נפילתה האחרונה. ההאשמות
מגוחכות, אבל זה כל מה שהיה צריך כדי להביאה את הגרדום.
סטפן צוויג ידוע בכתיבתו המרתקת. עבודת המחקר שעשה כאן
והחללים שמילא בכתיבתו היכן שלא נמצאו מסמכים מדויקים ומלאים יצרו מלאכת מחשבת, לא
פחות. הרי המהפכה הצרפתית היא אחת המהפכות הידועות בהיסטוריה המודרנית ואחת
המשפיעות באירופה בפרט ובעולם בכלל. כשקוראים את הספר מתפלאים עד כמה אפשר להיות
מנותקים למעלה, כשעושר בלתי נתפס יחד עם חוסר עניין מוחלט מביאים את המלך והמלכה לחיות
חיים סגורים, ללא התחשבות בעם עליו הם שולטים. המלך היה עסוק בציד, באכילה טובה,
בקריאה ובחיים נוחים. המלכה היתה עסוקה בהתבדרות. ספר לא העיק עליה, הקשבה לשיחה
מעמיקה הטילה עליה שעמום, בגד לא אופנתי דחה אותה וחברה לא נעימה הרי כלל לא
הוזמנה לחצר.
אבל מספרו של צוויג עולה תמונה כזו שהמלכה הרי נולדה בחצר
קיסרית וגם המלך נולד בחצר מלכות. אלה מעולם לא נדרשו להתערב בין עמם וגם לא חשבו
לרגע לעשות זאת. אם לא היתה פרשת ענק היהלומים מן הסתם היתה המלכה ממשיכה בדרכה
והמלך בדרכו, שניהם יחד בחצר ורסאי. אם לא היה יורש העצר נתפס למעשים אסורים, מן
הסתם לא היתה מרי אנטואנט מגיעה לגרדום.
ספר מרתק זה מביא לפנינו עת מרתקת. זה גם זו מביאים לפני
הקורא עונג בלתי רגיל. אם רק ימצא הקורא סבלנות לחצות את 100 העמודים הראשונים,
המתארים עד כמה היתה המלכה מנותקת וכיצד זה מביא את עליה את אסונה ואובדן ראשה,
תרתי משמע, הרווח יהיה גדול ורב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה