קיקוטאני משתחרר מהכלא לאחר ריצוי 16
שנות מאסר בגין רצח כפול של אשתו ואם מאהב אשתו וכן פציעת המאהב והותרתו ללא יד
אחת פעילה.
לאחר 16 שנות התנהגות מופתית משוחרר
קיקוטאני המורה לשעבר ועליו להתחיל חיים חדשים של אדם כמעט חופשי - על תנאי. עליו
להתייצב אצל קצין מבחן אחת לשבועיים, למשך שארית חייו.
עד מהרה נמצא מקום עבודה מתאים
לקיקוטאני במפעל ביצים והוא משתלב על הצד הטוב ביותר. עד אמצע הספר הסיפור קודר
והחיים מחוץ לכלא נראים מסובכים. מאמצע הספר הסיפור תופס תאוצה והופך לקולח ומרתק.
פתאום עולה רעיון החתונה השניה ואפילו נמצאה האשה הראויה.
קיקוטאני מוצא עצמו שוב ושוב חייב לחיות
לפי כללים שלא הוא קובע, אבל את רעיון החתונה משאירים לבחירתו. בסופו של דבר הוא
מסכים ונראה שאור גדול נכנס לחייו.
אשתו פועלת למען קבלת חנינה מלאה,
שתאפשר חופש תנועה מלא, תוך הבעת חרטה על מעשיו בעבר. אמנם החנינה נדירה ביותר
והתלהבותה מלחיצה אותו עד שהעניין נגמר בבכי.
כאמור, בהתחלה הספר עגום, רציני וקודר,
לא ממש מעניין. מאמצעו עניינים רבים תופסים תאוצה עד שהקורא נותר חסר נשימה בסוף.
ההשוואה המתבקשת עם ספינות טרופות של
יושימורה אינה לעניין. מדובר בתקופות שונות ונושאים שונים. בכל מקרה, מדובר לפנינו
בספר ראוי ביותר שמותיר מחשבות רבות על טבע האדם, על מהות החופש האמיתי ועל שפיות
ונורמליות.
הספר הזה מספר על חברה יפנית שהיא יותר
קרובה לסטראוטיפ של חברה נוקשה עם כללים ברורים לכל צורת התנהגות מזו המופיעה אצל
מורקמי, למשל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה