רוצים ספר מדכא עד עפר? אחד שלא תוכלו להרים את הראש לאחר
מכן במשך שעות? אחד כזה החופר בבשר החי וזורה מלח העל הפצעים? ספר שבו המחברת
הציבה עבורנו זכוכית מגדלת על מצב שאנשים חווים לפעמים והם מן הכואבים בחיים?
מחפשים באמת? זה הספר.
פנט מספרת לנו על יוֹ(אכים), עובד עירייה בפרויקטים
חברתיים, 11 שנות ותק, שיום אחד המנהלת המרושעת החדשה מחליטה לוותר על שירותיו
ולסלקו. הפיטורים הם לאלתר ואין מקום לתמרן, להשתפר ולגשר.
אנחנו מוצאים את הזוג במצב קלאסי של פיטורים, כשהבעל חוזר
הביתה ומודיע על סיום עבודתו, האשה במצב של תינוקת שניה בת כשנה וילדה גדולה יותר
כבת 5, עקרת בית במשרה מלאה, מתורגמנית בעברה. החיים הנוחים מפנים כמובן מקומם
לוויתורים ופשרות, אבל זה דווקא החלק המובן בספר ולא הבולט. מה כן? מה שכן אלה
השיחות, הגורמות ליו לרגוז, להפניית כתף קרה, להתעמר באשתו, לסחרחורת, להאשמות
שאשתו לא הבינה ולא מבינה באמת את המצב, המצב בו הוא נלחם כנגד מנהלת מרושעת, נלחם
למען עקרונות ולמען שמירת כבודו ומעמדו בעבודה. המנהלת נהגה כמו מנהלת המבקשת
להיפטר מעובד, כשכל איחור קטן הופך לעניין גדול וכל סטייה קלה מהנוהל הופכת
למרדנות והתנגדות לנוהל תקין. מוכר, מדכא, משפיל.
הכתיבה של פנט ריאליסטית עד אחרון הניואנסים המאפיינים מצבי
פיטורין. אין הנחות בין בני הזוג. היא מנסה להבין, הוא לא מנסה להסביר, היא מנסה
לקלוט, הוא לא מנסה לבאר. פתאום יש האשמות שיכולות היו להיות גם ללא מצב פיטורין,
אבל מצב זה כמובן מעלה את כל המגרעות והטענות מעל כל מצבי החיים האחרים ואין
ריכוך, ויתור, הבנה.
בין לבין יש בוגדנות של החברים לעבודה, יש הבנות חדשות מצד
חברים ותיקים אחרים ומה שנראה ברור מאליו מימים ימימה נבחן מעתה באור בהיר, צונן
ואכזרי.
אז לקרוא או לא? בטח לקרוא. כתיבה משובחת ומרוכזת כציר בשר
משובח. האם אפשר יהיה להתאושש אחר כך? אולי.
ומה בסוף? לכאורה הסוף הטוב, אבל כזה שאינו מביא שום נחמה.
תעלומה? צריך לקרוא כדי להבין על מה אני מדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה