אפשר להוציא את סמי מיכאל מעירק, אבל אי אפשר להוציא את
עירק מסמי מיכאל. זה לא נאמר לגנותו משום שהספר דנן הוא ספר מרתק.
מיכאל עזב את עירק ב-1948 כשהוא בן 22. הוא עבר לאירן
והמשיך להלחם במשטר העירקי דאז מרחוק. שנה לאחר מכן עלה לישראל ומאז עירק בלבו.
האמת היא, שלא רק שעירק אינה סיפור ספור עבורו, גם נשים אינן.
הסיפור מתחיל כשנה לפני מלחמת המפרץ (הראשונה). סמי מיכאל
בונה סיפור ספק לאומי, ספק אישי, מבכה את מה שנהיה מעירק בכלל ומבגדד בפרט. הסיפור
נסב סביב זכי דאלי, יהודי עם אג´נדה. זכי רוצה להיות היהודי האחרון של בגדד ועירק.
אחד שלא ברח מעירק כמו שאר משפחתו, אחד שטוב לו שם במדינה השסועה, הקרועה בכל
היבט, מדינה שרבע מתושבי עיר בירתה היו יהודים, שהיו שם אלפי שנים, יותר משהיו
בישראל. למרות ששם הספר עאידה, זכי הוא הגיבור האמיתי, גיבור תרתי משמע.
כאמור, שנה לפני מלחמת המפרץ, זכי, עורך ומגיש תוכנית תעודה
בטלוויזיה, אחד המשבח מדי שבוע את נופיה של עירק הקסומה, אך אינו משחרר מילה אחת
טובה בזכות תושביה, מוצא על דל ביתו אשה פצועה וקפואה, לבטח מתה. אולם היא לא מתה
ובסיוע טיפולו המסור של גיסו הווטרינר הוא מצליח להחיות את הפליטה הכורדיה האילמת.
במדינה אלימה, רב תרבותית, רבת שנאה וגזענות, למצוא פליטה כורדית על סף הדלת, לטפל
בה ולשכן אותה בבית, זה לבטח ממיני ההתאבדות הבטוחים ורק עניין של זמן הוא המבדיל
בין חיים למוות. אבל זכי הוא דמות מוכרת, ידידו הטוב ביותר הוא נזאר אל-סייד בכיר
במוכאבארת.
זכי אכן משיב לחיים את עאידה, שם שבחר עבורה ע"ש
הנסיכה האתיופית אאידה, האופרה החביבה עליו. היא מסתובבת בביתו, קשרי חיבה מתפתחים
ביניהם, אבל הקשר המילולי ביניהם נוצר בעזרת פתקים מצידה של עאידה, דבר שאינו בלתי
נוח לזכי.
אבל זכי בן 70 והוא ממיר את מסיבות החשק שהיה מארגן ידידו
נזאר מהמוכבאראת בביתו של זכי בשמירה על עאידה. מלחמת המפרץ פורצת, נהרות אש ודם
נשפכים בבגדד. המלחמה חולפת. הבעיות לא. שכנתו של זכי, סאמיה בת גילו, מחזיקה
במרתף ביתה את שני בניה הנחשבים נעדרים. נזאר יודע על עובדת מתנגדי המשטר המסתתרים
במרתף הבית של ידידתו ושכנתו של זכי ולא רומז דבר. המצב מסוכן ולזכי נודע שלנזאר
ידוע על שני הבנים המוחזקים. בית אחר מוענק לו על מפעל חייו בטלוויזיה והוא מצטווה
לעקור לחווילה החדשה שקיבל. הבית החדש נאה ושייך, כנראה, למי שסר חינו בעיני
המשטר. אלה בערך הדברים המתרחשים תחת שלטונו של סדאם חוסיין.
בסופו של דבר יש התפתחויות לוהטות, תרתי משמע. את זה תצטרכו
לקרוא בעצמכם.
חוזקו של הסיפור טמון ביכולתו של מיכאל כמספר. אמנם לאחר
ויקטוריה קיבלנו מספר ספרים מיותרים, אבל כאן חוזר לעצמו מיכאל בשובו אל הסביבה
הטבעית עליה הוא רוצה לכתוב, על ארץ מולדתו. בספרים חלקים נרחבים יפים ביותר,
הכתובים בלהט רב, בלב נחמץ על מדינה שנחלצה מן העוני בעזרת הנפט, אבל נמחצת
במלחמות מיותרות, בחיכוכים בלתי פוסקים בין סונים, שיעים וכורדים, בין עוני מזעזע
לעושר מנקר עיניים. עאידה, שחוותה מות משפחתה הכורדית, מלווה את זכי היהודי בעל
האג´נדה, המבקש להיות היהודי האחרון ויהי מה במדינה ערבית שהקיאה מתוכה את כל
היהודים.
ספר רב רושם, מרתק, יצרי, חושני. עונג גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה