הטריק של כתיבת ספר תוך כדי סיפור כתיבתו אולי אינו מקורי
ממש, אבל כאן הוא ממש מוצלח, בעיקר כשהוא מבוסס על פרטים אוטוביוגרפיים.
קתרין סטוקט, בספר הביכורים שלה, הצליחה ליצור ספר השומר על
רמת עניין לכל אורכו, על כתיבה משובחת ועל בעיה שליוותה את ארצות הברית של אמריקה
זמן ארוך. אמנם עידן העבדות חלף עבר, אבל ספיחיו בדמות מתח בין גזעי לא עברו אז
בסיפור המעשה ששטחה לפנינו המחברת.
הזמן הוא תחילת שנות השישים, השחורים מופלים לרעה במדינות
רבות, בטח אלו המצויות בדרום. הקו קלוקס קלאן עושה את שלו אל מול הליגה לזכויות
האזרח ותחתית חבית הגיהנום מצויה בוודאי במיסיסיפי.
שלוש דמויות מספרות את סיפור המעשה: אייבילין, העוזרת (Maid) של אליזבת
ליפולט, מיני, העוזרת של סיליה, וסקיטר פלאן, המתגוררת בג`קסון, מיסיסיפי, חברתן
של הילי הולברוק, אליזבת ועוד.
באותו זמן חוצה קו ברור בין הלבנים לשחורים. הלבנים הם
האדונים, השחורים הם העובדים המנוצלים, העובדות הן עוזרות, לא תמיד נקיות, בטח
גונבות פה ושם ולגמרי לא הגונות. זה ברור, אין על זה עוררין וככה חיים. באותה עת,
החזקה בנשים, הילי הולברוק, היא יושבת ראש ליגת הנשים, זו העורכת ערבי התרמה עבור
יתומים שחורים באפריקה, עושה ימים כלילות עבורם, כשהשחורים המסכנים בחצר האחורית
של ג`קסון, מיסיסיפי, הם אך אבק, שלא לומר, שקופים.
בשלב מסוים בוחרת סקיטר הלבנה, אף היא גודלה ע"י עוזרת
שחורה, קונסטנטין, לכתוב על חייהן של העוזרות. היא מבכה את קונסטנטין האהובה,
שעזבה בלי שהיא תדע למה. כל כך היא חסרה לה עד כי היא מבקשת לתת פנים ושמות
(בדויים, מה לעשות) לעוזרות, לתת להן פה, לכתוב כל זאת ולהפוך את זה לספר בעידודה
של איליין סטיין, עורכת בהרפר אנד רואו הניו יורקית. העורכת מתעקשת לקבל עדויות
רבות ככל האפשר מהעוזרות, לפחות תריסר.
אלא שהזמנים מסוכנים מאוד. לבן לא יוצר קשרים עם שחורים
מעבר למתן פקודות לניקוי ובישול. לבן לא מתרועע עם שחורים בשום צורה. סקיטר הרוצה
לכתוב כעיתונאית, מקבלת מהעיתון המקומי טור העוסק בתחזוקת בית וניקיון, עניינים
בהם אין לה מושג. בתירוץ שהיא צריכה את עזרתה של העוזרת אייבילין, עוזרתה של חברתה
אליזבת, היא יושבת עם אייבילין ומקבלת ממנה עצות לטור שלה בעיתון. זה גולש כמובן
לאותו ספר שסקיטר מבקשת לכתוב, אבל קולה של אייבילין אין בו די והיא מתבקשת לארגן
עוזרות אחרות לעדות. האחרות מסרבות כמובן מהפחד עד שמקרה מסויים משדל רבות מהן
להתנדב לספר על מצבן. למרבה הפלא, הסיפורים אינם תמיד השמצות על המעסיקות הלבנות.
ישנם גם סיפורים נוגעים ללב.
כל עניין כתיבת הספר לוקח זמן, הכתיבה דולפת טיפין טיפין
החוצה וסכנה של ממש מרחפת כל הזמן באוויר. המתח הבין גזעי רב, מרתין לותר קינג
נואם, הפגנות סוערות נערכות, אמריקה מגיעה לחלל, קנדי נרצח.
סקיטר מוצאת עצמה מבודדת, אויבתה הראשית היא הילי הולברוק,
העושה ככל יכולתה לאסוף כסף ליתומי אפריקה ומנסה באותה עת להפרע מחברתה, העושה
למען יתומי ג`קסון, מיסיסיפי. עולם מוזר שכזה.
לספר עוצמה רבה. קול שלישי נוסף והוא של מיני עם הפה הגדול
והגוף הענק. היא מסתבכת לא פעם ומפוטרת, רק כדי להיות מועסקת על-ידי סיליה, לה
חשבון משל עצמה עם הילי הולברוק, שמתברר בהמשך.
סטוקט, שחוותה בעצמה גידול ע"י עוזרת אהובתה, ממציאה
קולות רבים. העוזרת האמריקאית אינה אחת הבאה לכמה שעות בשבוע כדי לנגב אבק. עוזרת
כזו יכולה לחיות במחיצת משפחה אחת כמה עשרות שנים, יום יום למעט סופשבוע, לדעת את
כל ההולך באותה משפחה, לגדל ילדים עד בגרות בנוסף לילדים שלהן עצמן. חתיכת חיים.
עונג גדול היה לקרוא ספר רהוט כל כך, חזק כל כך בסיפור שלו,
סיפור המושתת על עובדות והיה נפוץ כל כך בבתים אמריקאיים רבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה