את הספר הזה קראתי אחרי מפריח היונים רחב היריעה. מפריח היונים מספר את סיפורה של יהדות עירק טרם עלייתה ארצה והתרסקות חלומה.
אהבת שאול, לעומת זאת, הוא סיפורו של המספר, סיפור ארוך של אהבה מוחמצת על רקע המאורעות המתרחשים במדינה.
אין
בספר שיאים משברי עצמות. המתח העלילתי נשמר לכל אורך הסיפור ואין ספק שיש
כאן סיפור מקסים כפי שרק אדם מקסים כאלי אמיר יודע לטוות.
בשונה
ממפריח היונים ותרנגול כפרות, לא מדובר כאן בשבר של עדה. מדובר בשבר של
אהבה, דבר היכול לקרות בכל מקום ולא משנה באיזו עדה, אבל בכל זאת הוכנס כאן
קמצוץ (ואיזה קמצוץ) של הבעייתיות העדתית המרכיבה את הפאזל הנקרא ישראל.
בכל מקרה, זה ספר מקסים ומומלץ בחום בלי להגדירו בכוכבים. פשוט לקחת ולקרוא ולהיות מוקסם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה