ספר חכם ונפלא העוסק ב..., נו, החיים. יותר נכון, זמן מסוים
בחיים כשמשהו אחד נגמר והאחר מתחיל ושניהם לא ממש נעימים ולא ממש רצויים ולפעמים
אפילו מאיימים.
4 דמויות עיקריות בספר הזה:
סיפריאנו אלגור, קדר בן קדרים, דור שלישי לקדרות, כפרי הגר
בכפר וחי בכפר מאז ומתמיד ושם גם מפעלו הקטן. סיפריאנו מייצר כלי חרס עבור הקניון
הגדול בעיר, זה החדל לקנות את תוצרתו יום אחד.
מרתה, בתו של סיפריאנו, האוהבת ומכבדת את אביה, חיה איתו
בכפר ומכינה אתו יחד במפעל המשפחתי את כלי החרס שהקניון הגדול בעיר מחליט יום שדי
לו מכלים החרס ועובר למכור במקום זאת כלי פלסטיק. מרתה מעלה את הרעיון להחליף את
כלי החרס בבובות חרס כקישוט ביתי ובכך להציל את המפעל המשפחתי.
מרסאל, חתנו של סיפריאנו, בעלה של מרתה, העובד כשומר בקניון
הגדול בעיר ובשלב מסוים מקבל את האישור המיוחל לעבור ולהיות שומר תושב, כלומר, בעל
דירה בקניון ושם יוכל לחיות עם משפחתו דרך קבע בקניון ולא לשוב לכפר לחופשותיו.
אשאדו, כלבו של סיפריאנו, המופיע יום אחר משום מקום ומתנחל
דרך קבע בביתו של הקדר המזדקן, מתאהב במשפחתו וחי איתם נטול דאגות.
בנקודת הזמן שאנו פוגשים את ארבעת הגיבורים רובצת עננה
כפולה על הגיבורים: הפסקת המסחר של הקניון עם הקדר ובתו ובכך לחסל את מקור פרנסתו
של הקדר ולשולחו לאבטלה בגיל 64. האיום השני הוא קבלת האישור לחיות דרך קבע בקניון
ובכך לגרום למעברו של מרסאל ואשתו מרתה לעיר ולגרום למפעל המשפחתי לקרוס. הקורא
מודע לכל הבעייתיות וזו לחלוטין לא בעייתה של משפחת אלגור בלבד, אלא בעיית כלל
האנושות:
זקנה מול צעירות, עיר מול כפר, פרנסה מול אבטלה, מודעות
אנושית מול חוסר מודעות יחסית כלבית, החיים באויר הפתוח מול החיים המנוטרים
אקלימית בקניון הסגור והממוזג, שימוש בכלים קצרי טווח לעומת פלסטיק אינסופי וכך
הלאה.
סאראמאגו טווה כאן סיפור חכם מאוד, מלא אבחנות אנושיות
מעמיקות, לקוניות וחדות. ב-272 עמודים הוא טווה סיפור של חיים, חיים המגיעים לקיצם
במובנם האחד ומתחילים במובן אחר ושונה לחלוטין. זוהי כתיבה ביד אמן, כתיבה רגישה,
תמציתית, זורמת: שיר הלל לאדם החופשי. חופשיות זו באה לידי ביטוי במיוחד למול
התאור הדווקא חיובי של הקניון, זה המבטיח לבוא בשעריו שמונים שנות חיים מלאי
עניין, צבע, זוהר, קניות מסעירות, מסעדות, אקלימים משתנים והפתעות אין ספור, כמו
גם התאמה מלאה לטעמים המשתנים של הקונה. אותה התאמה מחסלת את פרנסתו של סיפריאנו
אלגור מצד אחד, ויכולה אולי להבטיח לו עניין חדש בחייו מלאי הזמן הפנוי. למרות
הכל, מדובר בחיים מלאכותיים, פלסטיים מול שורשיים, ממוזגי אוויר למול אוויר טבעי
חופשי. הקניון מייצג את החיים נטולי הרגש, העקרים, שאולי מספקים פרנסה מצד אחד,
אבל במחי יד מפנה גב נוקשה אל מי שעד אתמול התפרנס ממנו.
ואז מופיעה המערה. זה גורם למהפך אצל כל הדמויות שבספר.
מהפך קיצוני שעליו תצטרכו לקרוא בעצמכם. מפתיע, אם כי במחשבה שניה, לא ממש.
ממליץ המלצה חמה למהר ולקרוא ספר זה. פשוט סיפור מעורר
מחשבה, אולי מחשבה לא הכי נוחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה