המערה/ז'וזה סאראמאגו - המלצה

ספר חכם ונפלא העוסק ב..., נו, החיים. יותר נכון, זמן מסוים בחיים כשמשהו אחד נגמר והאחר מתחיל ושניהם לא ממש נעימים ולא ממש רצויים ולפעמים אפילו מאיימים.

4 דמויות עיקריות בספר הזה:

סיפריאנו אלגור, קדר בן קדרים, דור שלישי לקדרות, כפרי הגר בכפר וחי בכפר מאז ומתמיד ושם גם מפעלו הקטן. סיפריאנו מייצר כלי חרס עבור הקניון הגדול בעיר, זה החדל לקנות את תוצרתו יום אחד.

מרתה, בתו של סיפריאנו, האוהבת ומכבדת את אביה, חיה איתו בכפר ומכינה אתו יחד במפעל המשפחתי את כלי החרס שהקניון הגדול בעיר מחליט יום שדי לו מכלים החרס ועובר למכור במקום זאת כלי פלסטיק. מרתה מעלה את הרעיון להחליף את כלי החרס בבובות חרס כקישוט ביתי ובכך להציל את המפעל המשפחתי.

מרסאל, חתנו של סיפריאנו, בעלה של מרתה, העובד כשומר בקניון הגדול בעיר ובשלב מסוים מקבל את האישור המיוחל לעבור ולהיות שומר תושב, כלומר, בעל דירה בקניון ושם יוכל לחיות עם משפחתו דרך קבע בקניון ולא לשוב לכפר לחופשותיו.

אשאדו, כלבו של סיפריאנו, המופיע יום אחר משום מקום ומתנחל דרך קבע בביתו של הקדר המזדקן, מתאהב במשפחתו וחי איתם נטול דאגות.

בנקודת הזמן שאנו פוגשים את ארבעת הגיבורים רובצת עננה כפולה על הגיבורים: הפסקת המסחר של הקניון עם הקדר ובתו ובכך לחסל את מקור פרנסתו של הקדר ולשולחו לאבטלה בגיל 64. האיום השני הוא קבלת האישור לחיות דרך קבע בקניון ובכך לגרום למעברו של מרסאל ואשתו מרתה לעיר ולגרום למפעל המשפחתי לקרוס. הקורא מודע לכל הבעייתיות וזו לחלוטין לא בעייתה של משפחת אלגור בלבד, אלא בעיית כלל האנושות:

זקנה מול צעירות, עיר מול כפר, פרנסה מול אבטלה, מודעות אנושית מול חוסר מודעות יחסית כלבית, החיים באויר הפתוח מול החיים המנוטרים אקלימית בקניון הסגור והממוזג, שימוש בכלים קצרי טווח לעומת פלסטיק אינסופי וכך הלאה.

סאראמאגו טווה כאן סיפור חכם מאוד, מלא אבחנות אנושיות מעמיקות, לקוניות וחדות. ב-272 עמודים הוא טווה סיפור של חיים, חיים המגיעים לקיצם במובנם האחד ומתחילים במובן אחר ושונה לחלוטין. זוהי כתיבה ביד אמן, כתיבה רגישה, תמציתית, זורמת: שיר הלל לאדם החופשי. חופשיות זו באה לידי ביטוי במיוחד למול התאור הדווקא חיובי של הקניון, זה המבטיח לבוא בשעריו שמונים שנות חיים מלאי עניין, צבע, זוהר, קניות מסעירות, מסעדות, אקלימים משתנים והפתעות אין ספור, כמו גם התאמה מלאה לטעמים המשתנים של הקונה. אותה התאמה מחסלת את פרנסתו של סיפריאנו אלגור מצד אחד, ויכולה אולי להבטיח לו עניין חדש בחייו מלאי הזמן הפנוי. למרות הכל, מדובר בחיים מלאכותיים, פלסטיים מול שורשיים, ממוזגי אוויר למול אוויר טבעי חופשי. הקניון מייצג את החיים נטולי הרגש, העקרים, שאולי מספקים פרנסה מצד אחד, אבל במחי יד מפנה גב נוקשה אל מי שעד אתמול התפרנס ממנו.

ואז מופיעה המערה. זה גורם למהפך אצל כל הדמויות שבספר. מהפך קיצוני שעליו תצטרכו לקרוא בעצמכם. מפתיע, אם כי במחשבה שניה, לא ממש.

ממליץ המלצה חמה למהר ולקרוא ספר זה. פשוט סיפור מעורר מחשבה, אולי מחשבה לא הכי נוחה.

על העיוורון/ז'וזה סאראמאגו - המלצה חמה

איך מתחילים לתאר ספר כזה? מהעלילה? מהשפה? מהתרגום? בעיה בספר כזה יוצא דופן.

עלילה:

מדובר באדם המוצא עצמו עיוור לגמרי, כשבעיניו לובן זוהר ולא חשיכה, אבל עיוורון שכזה התוקע אותו ברמזור בעירו ואינו מאפשר לו להמשיך לזוז. בחור המתנדב להזיז את הרכב ולקחתו הביתה אכן משיבו לביתו וגונב אגב כך את מכוניתו. מאוחר יותר מתעוור הגנב. כך מתפתחת לה העלילה כשהעיוור הראשון, כך הוא מכונה בספר כשלשאר הדמויות אין שם, פונה לרופא עיניים ואף זה מתעוור. שרשרת העיוורון ממשיכה לה והעיוורים מפונים מיידית למתקן שהיה בעבר בית חולים משוגעים, כשחיילים שומרים עליהם שלא יצאו מחדריהם. עיוורים נוספים מגיעים ואז אנחנו הקוראים עדים להדרדרות מוסרית, פיזית ונפשית של רוב העיוורים. ההדרדרות חמורה כל כך שזה פשוט לא יאומן באיזו מהירות הכל מדרדר ובאיזו צורה.

המשך הספר מדבר על החיים תחת עיוורון ומחמת ספוילרים לא אמשיך, רק אומר שהעלילה מרתקת.

השפה:

הספר כתוב בצורה מיוחדת במינה. מי שיעלעל בספר ולא יקרא, בטח יאמר לעצמו שהנה לו עוד ספר מזרם התודעה, שפסקאותיו אינו נגמרות לעולם. אין זה כך כלל וכלל, שכן הספר כולו כתוב בצורה כזו שיש אינספור דיאלוגים, שאלה ותשובה נשזרים אחד בתוך השני באותו משפט וכשהמשפט אינו נגמר יש מעבר להמשך תיאור המקרה ושוב דיבור. למרבה הפלא זה ממש לא מעיק ורק מגביר את זרימת העלילה המיוחדת והשפה המיוחדת מה שמביא אותנו אל

התרגום:

התרגום הוא של מרים טבעון, תרגום משובח שלבטח לא קל היה. למרות זאת, הספר זורם לגמרי, קולח, קריא להפליא ולא ניכר כי בא משפה כלשהי בצורת אינגליזמים או ספרדיזמים או פורטוגדיזמים.

למי הספר מיועד:

קודם כל, לכל בר דעת חובב ספרים. ולמה נדרשתי לשאלה זו? משום שהספר יכול להוות ספר חובה של שנה א' בסוציולוגיה, שם יקבל הסטודנט בראשית צעדיו בחוג את התחושה של שבריריות החברה בה אנו חיים וכמה מעט צריך (האמת שעיוורון זה לא מעט) בשביל לשבש עד היסוד את הסדר החברתי ואת ההתנהגות האנושית הבסיסית.

וההמלצה:

טוב, זה קל. הספר הוא בוודאי סוג מסוים של מופת. מופת ביכולת לטוות עלילה יוצאת מן הכלל, לכתוב בצורה יוצאת דופן ומרתקת כל כך ולומר את הברור מאליו כאילו זה חידוש מסעיר.

מופלא.  

קין/ז'וזה סאראמאגו - המלצה

נובלה זו באה ללעוג לאלוהים. הדגש הוא על נובלה משום שלעג לאלוהים זה לא דבר חדש (ראו, למשל, אלוהים יודע של הלר) ולכן גם סאראמאגו לא הרבה לחפור בנושא הזה ועשה זאת בהיקף של נובלה.

מי שמכיר את צורת הכתיבה של סאראמאגו ימצא את זה גם כאן. הדיאלוגים שלובים באותו משפט, אין הפסקה, אין כמעט פיסוק ובטח שלא מרכאות. הכל בשטף אחד מתמשך. מעיק? מי שמתרגל ומסתגל יאהב את זה.

ומה יש שם? כרגיל, אלוהים לא יוצא טוב תחת איזמל מנתחים. לא שמתווכחים על קיומו או אי קיומו. הוא בהחלט קיים, אבל גם הוא לא מושלם והוא בטח אחראי לכל הרע שיצר. אם היה מושלם, שלא לומר, נחמד ואף אינטליגנטי, הכל היה נראה אחרת. אבל אלוהים יצר את הטבע במגוון אדיר וצבעוני, ורק את האדם יצר ללא הוראות הפעלה מתאימות, באיכות נמוכה ועם מחשבה לא מספקת. הוא ניסה לחזור לשולחן השרטוטים עם השמדת האנושות וחידושה בסיפורו של נוח ותיבתו, אבל זה אותו ראש ואותם שרטוטים ואפילו אותה "הצלחה".

משגורשו אדם וחוה מגן העדן בשל אכילת תפוח עץ הדעת, עניין ביזארי למדי, הם נותרו ללא כל אמצעי קיום. אבל חוה החכמה הצליחה לשכנע את המלאך הניצב עם חרבו המתהפכת בשער שכדאי שיביא לה כמה דברי מאכל מהגן. מהון להון נולדו גם קין והבל, שמשום מראם השונה חשבו כולם שהם למעשה חברים ולא אחים. לכל מקום הלכו יחדיו. קין ממונה על החקלאות והבל על המקנה. משהעלה הבל קורבן לאלוהים, ריח הבשר הצלוי כנראה התחבב יותר מאוסף עשבי התיבול שהצליח קין לקושש. מאז הבל נרצח משום העדפה זו של אללה לבשר על האש ואנו נותרנו עם רוצח בעל אות על מצחו והבטחה מבוראו שיגן עליו בכל אשר ילך. שום משפטן לא היה מצליח להסביר התפתחות מוזרה זו. אבל משום הבטחה זו קין יוצא למסע, עובר דרך מיני התפתחויות היסטוריות ידועות מהתנ"ך, מבקר את לילית במיטתה, נוח בעלה יודע על זה, קין ממשיך במסעו, מבקר בסדום ורואה את השמדותה משום שאללה לא חובב משכב זכר וכך הלאה. כשהוא רואה מה קורה לאיוב קין לא סבור שאלוהים חכם במיוחד ושמעשיו ראויים להערצה, וגם משום מקרהו של אברהם ויצחק.

בקיצור, אם האדם והאנושות שיצאה מזה אינם מושלמים, אלוהים נלעג במיוחד בעיני הנוסע בזמן קין. האם כל זה הופך את הספר למעניין ומרשים במיוחד? קוצרו הופך אותו לנסבל, שנינותו גורמת לחייך, הכתיבה בסדר וסך החלקים הם פחות מסך הספר כולו. האם מומלץ לקרוא? כן לחובבי סאראמאגו ולחובבי הלעגת האלוהים.