איך מתחילים לתאר ספר כזה? מהעלילה? מהשפה? מהתרגום? בעיה
בספר כזה יוצא דופן.
עלילה:
מדובר באדם המוצא עצמו עיוור לגמרי, כשבעיניו לובן זוהר ולא
חשיכה, אבל עיוורון שכזה התוקע אותו ברמזור בעירו ואינו מאפשר לו להמשיך לזוז.
בחור המתנדב להזיז את הרכב ולקחתו הביתה אכן משיבו לביתו וגונב אגב כך את מכוניתו.
מאוחר יותר מתעוור הגנב. כך מתפתחת לה העלילה כשהעיוור הראשון, כך הוא מכונה בספר
כשלשאר הדמויות אין שם, פונה לרופא עיניים ואף זה מתעוור. שרשרת העיוורון ממשיכה
לה והעיוורים מפונים מיידית למתקן שהיה בעבר בית חולים משוגעים, כשחיילים שומרים
עליהם שלא יצאו מחדריהם. עיוורים נוספים מגיעים ואז אנחנו הקוראים עדים להדרדרות
מוסרית, פיזית ונפשית של רוב העיוורים. ההדרדרות חמורה כל כך שזה פשוט לא יאומן
באיזו מהירות הכל מדרדר ובאיזו צורה.
המשך הספר מדבר על החיים תחת עיוורון ומחמת ספוילרים לא
אמשיך, רק אומר שהעלילה מרתקת.
השפה:
הספר כתוב בצורה מיוחדת במינה. מי שיעלעל בספר ולא יקרא,
בטח יאמר לעצמו שהנה לו עוד ספר מזרם התודעה, שפסקאותיו אינו נגמרות לעולם. אין זה
כך כלל וכלל, שכן הספר כולו כתוב בצורה כזו שיש אינספור דיאלוגים, שאלה ותשובה
נשזרים אחד בתוך השני באותו משפט וכשהמשפט אינו נגמר יש מעבר להמשך תיאור המקרה ושוב
דיבור. למרבה הפלא זה ממש לא מעיק ורק מגביר את זרימת העלילה המיוחדת והשפה
המיוחדת מה שמביא אותנו אל
התרגום:
התרגום הוא של מרים טבעון, תרגום משובח שלבטח לא קל היה.
למרות זאת, הספר זורם לגמרי, קולח, קריא להפליא ולא ניכר כי בא משפה כלשהי בצורת
אינגליזמים או ספרדיזמים או פורטוגדיזמים.
למי הספר מיועד:
קודם כל, לכל בר דעת חובב ספרים. ולמה נדרשתי לשאלה זו?
משום שהספר יכול להוות ספר חובה של שנה א' בסוציולוגיה, שם יקבל הסטודנט בראשית
צעדיו בחוג את התחושה של שבריריות החברה בה אנו חיים וכמה מעט צריך (האמת שעיוורון
זה לא מעט) בשביל לשבש עד היסוד את הסדר החברתי ואת ההתנהגות האנושית הבסיסית.
וההמלצה:
טוב, זה קל. הספר הוא בוודאי סוג מסוים של מופת. מופת
ביכולת לטוות עלילה יוצאת מן הכלל, לכתוב בצורה יוצאת דופן ומרתקת כל כך ולומר את
הברור מאליו כאילו זה חידוש מסעיר.
מופלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה