חככתי בדעתי כיצד אציג ספר זה ומה אומר
עליו. בסה"כ מדובר בנובלה צנומה, אלא שנובלות צנומות זה מודיאנו וכאן המצב לא
שונה. מדובר עדיין בדמויות אפלות, לא ממש נטועות בזמן ובכתובת, ואף מניעיהן אינם
ברורים עד הסוף.
מדובר בקללת היהלום, יהלום הדרום. בשנות
החמישים של המאה הקודמת היהלום הוערך במחיר של 150,000 פרנק, הון עתק לאותם ימים.
היהלום שייך לאחת סילוויה, שברחה מבעלה ונקשרה למספר, המאבד אותה ואת היהלום אובדן
לא ברור.
הספר נפתח כשהמספר ואחד וילקור, בעלה של
סילוויה, נפגשים בניס שבדרום צרפת, כשוילקור מכריז על מרכולתו, מעילי עור, באחת
ממדרכות העיר. המספר מצטער ששוב הצטלבו דרכיהם שלו ושל וילקור. אלא שהמספר הוא זה
שנעמד מול הדוכן ומרגע זה וילקור כבר לא עזב אותו.
אלא שזמן מה קודם לכן, בעוד המספר
מסתובב בעיר מאושר עם אותה סילוויה, אותה הכיר במסע צילום חופי הנהר שלו כצלם אמן
בפריז ועמה ברח יחד עם היהלום, הם מכירים את הזוג האמריקאי ניל, שמגוריו בניס,
בבית השייך לשגרירות צרפת. מפה לשם מתברר שאותו ניל מבקש לרכוש את היהלום, יהלום
הדרום, בסכום בו הוערך. אבל העסקה אינה יוצאת לפועל.
כדרכו של מודיאנו, סיפוריו נעים בין
מציאות להזיה. הסיפור נע קדימה ואחורה ולא תמיד ברור היכן נמצאים בזמן באותו רגע
עם כל פרק חדש. המקום כן ברור משום שזו אובססיה ידועה של מודיאנו לציין בפירוט רב
כל כתובת: עיר, רחוב, מספר ופרטים נוספים על הבית שוב ושוב ושוב. למרות זאת, הספר
אינו בלתי נעים לקריאה. מודיאנו כותב יפה ולמרות שהוא אוהב, במקרה דנן, להכניס שמש
צהריים חזקה, הסיפור אפל והיחיד המצוי באפלה הוא המספר, שאינו מצליח להיאחז לא
באהובתו ולא בלכאורה רכושו.
מודיאנו לא מצליח ליצור תמיד סיפור
קוהרנטי מעניין. סיפור קוהרנטי אינו כוס התה שלו, אבל במקרה הזה הסיפור מעניין, אם
כי רק הנסתר והלא פתור על הנגלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה