מתוק-מריר, זהו טעמו של הספר הזה. אם
מישהו אוהב את צרוף הטעמים הזה, זה הספר בשבילו.
מודיאנו מביא לפנינו את הרישומים של
הפנימיה בה גדל לא הרחק מפריז, ספק רישומים אמיתיים, ספק מומצאים. כך או כך, כל
פרק מוקדש לחבר אחר מחבריו, גם אם לא חבר קרוב. בספר 14 פרקים העוסקים בכ-10
חברים, שאת כולם קושרת קצת הפנימיה והרבה מאוד פריז.
מה מנסה המחבר לומר בשם הספר? האם הוא
מנסה לומר מה נהיינו? למה הפכנו? גם, אבל גם על תלישות, על חיפוש אחר חיים בוגרים
בעלי משמעות והפקת המרב מחיים אלה. ומה יצא מהבחורים הטובים שהיינו? פה ושם מת אחד
או יותר, זה התגייס ללגיון הזרים, זה נאלץ לחיות עם אינספור מאהביה של אמו וזה
קיבל מאמו דירה שכורה, רק כדי שלא ישרוץ בין רגליה כשזו תארח את חברותיה למשחקי
ברידג'.
חברי הפנימיה הם נערים שחלקם בנים
להורים אמידים ואף עשירים. למרות זאת, חיי משפחה אין להם ואפילו כשהם מופיעים
בשערי הפנימיה, לאחר שסולקו ממנה, עם מכוניות יוקרה, זה בסה"כ אקט מצד ההורה
לפצות את בנו וקצת להרחיקו מהבית.
מודיאנו מתאר ברגישות, בחמלה ובאהבה את
אלה שסבבו אותו, מילאו את חיי הנעורים שלו בעיקר לפני ומעט אחרי מלחמת העולם
השניה. הוא מבכה את ההתפזרות של כולם לכל קצווי צרפת, ואף אם נותרו בפריז שינו
מקום מגורים, שם, עיסוק פעם אחר פעם ולהתקבע לא הצליחו.
משום מה זה ספר מענג מאוד. למה משום מה?
שום דרמה גדולה אינה ניבטת לנו מהכתוב, שום התפתחויות מסעירות. אבל דווקא השקט
המאפיין את הכתוב נוגע ללב, נכנס למגירות אפלות ומניע נימים נסתרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה