יש ילדים זיגזג/דויד גרוסמן - המלצה חמה

לנונו פיירברג יש בר מצווה בעוד כמה ימים. כך מתחיל סיפור קסום זה, סיפור הכתוב כמלאכת מחשבת של שפה, של התפתלויות עלילה מקסימות, של קטעים מרגשים עד בלי די.

נונו עולה על רכבת שתביא אותו מירושלים לחיפה, לביקור את הדוד שילהב, שישלהב אותו בעוד קצת אהבת הארץ. זהו ביקור שלא יוצא אל הפועל. עוד בנסיעה ברכבת, בקרון ריק מאנשים, מצטרפים שוטר ואסיר כשלפתע מצליח האסיר להשתחרר מהאזיקים, לגנוב את מדי השוטר הישן ולברוח. את כל העניין הזה לא יכול נונו, בנו של בלש משטרה מפורסם, לסבול. אבל במקום האסיר הבורח והשוטר הנוטש, נותרה לה מעטפה עם הוראות פעולה ונונו מתחיל להבין שאביו הכין למענה משחק.

נונו פועל לפי ההוראות, פוגש את פליקס בעל המבטא היקי הכבד (ואולי מבטא רומני, הולם אף יותר), הם מתחילים במסע שכולו מעשי פשע ההולמים את המוניטין של פליקס גליק, הפושע הנודע, שנתפס בעבר ע"י אביו של נונו ונכלא לעשר שנים.

מכאן לשם, בלי לגלות יותר מדי ממאות פרטי העלילה, נונו מגלה על עצמו ומשפחתו פרטים רבים, תוך מסע מירושלים לתל אביב, לכאורה מסע קטן, למעשה מסע חובק עולם.

אחד הפרקים המרגשים בספר הוא הפרק בו מתאר נונו את עצמו כילד, שהיום היו מתארים אותו כהיפראקטיבי. בפרק זה הוא מכיר את חברו חיים שטאובר, ילד פסנתרן מנומס, שקט ומקסים. ילד זה הוא ההיפך מנונו, ילד מוגן, בן למשפחה מיוחסת. אבל נפשו של חיים שטאובר יוצאת אל נונו הפרוע, השרוט ממשחקים פרועים, החי את החיים במלואם, שאינו חושש לפגיעה בידיו שמא יחדל לנגן על פסנתר.

בסיום הספר רב המעללים הדמעות כבר זולגות מעצמן.

גם בספר הזה, בדומה למישהו לרוץ אתו, ספר הדקדוק הפנימי ומומיק, גרוסמן מיטיב לתאר את הלכי הנפש של הילד, כותב בעברית מקסימה, ממציא המצאות לשוניות מבריקות ומעניק לקורא העברי אוצר שלא יסולא בפז. קסם בלתי נלאה.