הספר הזה הוא השני בסדרת זיכרונות
הילדות של הקולנוען הצרפתי הידוע מרסל פניול. כאן מרסל הוא בן 9 והוא מספר לנו על
שנה מחייו, אחת המאושרות והנפלאות שבהן.
מוצאו של מרסל מפרובנס, די קרוב למרסי.
את חופשותיו הוא היה מבלה בכפר, שם הוא היה יוצא לציד עם אביו ודודו. באותה שנה
עליה הוא מספר הסיפור נפתח עת מרסל בן ה-9 פוגש את בן המקום לילי בן ה-8. לילי הוא
ילד היודע כל כשזה נוגע לציד, ליער, להנחת מלכודות ולניבוי מזג אוויר. לכאורה,
עניינים משניים לבן עיר, אבל אוצר הידע הבלום הזה מתגלה כהכרחי לאותו קיץ עת
השניים נפגשים, הופכים לחברים בנפש ויוצאים לציד עצמאי, שלא בנוכחות המבוגרים.
אבל החופשה, כל חופשה, נגמרת מתישהו,
מרסל צריך לחזור לעיר, להשקיע בלימודיו החשובים ולקוות למעבר חלק לשלב הבא
בלימודיו. אלא שגם שנת לימודים נגמרת ושוב יש חופשה.
מרסל אמנם בן משפחה החיה באופן עצמאי
מפרנסתה, אבל זו אינה שופעת ולכן יש לעשות פשרות: סט כלים הנארז מהבית העירוני
ומועבר לבית הכפרי, הליכה רבה ברגל וכך הלאה. עד שיום אחד הם פוגשים מי שיסייע להם
לקצר דרכם כך שיגיעו חיש קל לביתם הכפרי במקום העיקוף הארוך. רוב הזמן ההליכה דרך
שטחים פרטיים עוברת בנעימים, עד שהם נתפסים.
הסיפור הוא אכן סיפור ילדותו של
הקולנוען. כסיפור וכספרות לא מדובר במאור גדול. למרות זאת, הסיפור חביב ביותר,
מעלה תמונות מחיים שהיו ואינם עוד. מי שאמון על הספרות הצרפתית לא ירצה לוותר גם
על הספר הזה. אני לא רציתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה