ספרון קטן זה מוקדש כולו, על כל עמודיו, לאמו של המחבר, אשה
שאינה יפה במיוחד, אינה חכמה במיוחד, לא חברותית ביותר ולא בעלת שום תכונה פרט
להיותה מקודשת כל כולה למשפחתה בכלל ולבנה בפרט.
אמא יש רק אחת ואלבר מבכה את מות אמו, אם שאמנם העריך
בחייה, אבל רק במותה הבין עד כמה לא העריך מספיק. הספר מספק לו עוד חומר למחשבה על
אמו, זו שמיהרה לספק כל גחמה שלו, שבאה לבקרו כל שנה במשך חודש בלימודיו בז'נבה
והיא בכלל גרה במרסי.
אלבר והוריו הגיעו למרסי ב-1900 מקורפו. שם החלו את חייהם
בידיעה די אפסית של צרפתית, ממשיכים באי השתלבות חברתית, האב מנהל חיים קטנים של
סוחר והאם מנהלת את משק ביתה. בתפקידה זה היא עושה הכל על הצד המשביע רצון. לפתח
מעגל חברתי לא פיתחו והתפתחות אישית לא חשו, אבל האם מסתפקת בלגדל את בנה.
לקרוא 108 עמודים על אהבת אם, כזו ששערה לא תמיד עשוי,
שכובעה מגוחך, ששמלתה לא הולמת אותה יכולה להיות משימה לא קלה. אבל אלבר כהן כתב
יפה ובסופו של דבר הספר צנום ולא מעיק. המלצה צנועה לספר צנוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה