לפעמים קשה לשים אצבע על מה בדיוק מושך בספר. העלילה או
הסגנון? שניהם?
מיכאל הוא סופר מפורסם, אבל הידרולוג שעבד בשירות
ההידרולוגי פחות מפורסם. שני עיסוקיו באים לידי ביטוי בספר שלפנינו, ספר מרתק
הכתוב בשפה יפה.
שש דמויות בספר שלפנינו: האחים ויליאם הסופר ושרגא היערן,
רות אשתו של שרגא ושירה אשתו של ויליאם ו"בני הדודים" זוהר ומיטל. למה
מרכאות? קראו והבינו בעצמכם. העלילה נעה סביב שנות קום המדינה ועד למלחמת יום
הכיפורים. הבדל הגילים בין האחים נע סביב 11 חודשים בלבד. האח הבכור הוא האח הנערץ
על הצעיר ושניהם גרים באותו בניין, בכניסות שונות.
טרגדיה אופפת את האח הבכור וזה כבר אינו יוצא מפתח דירתו
ולא מראה עצמו לעולם. הוא ממשיך בכתיבתו ובעיקר כמשפר ספרים לסופרים אחרים כסופר
צללים. אבל סוד נוסף אופף אותו. זה לא מונע משני האחים לשמור על קשרים הדוקים.
מנגד נשיהם של השניים והיחסים המורכבים בינן לבין בעליהן. כל הסבר על מורכבות זו
והסודות האופפים את האח הבכור יהיו בבחינת קלקול לקורא העתידי.
השפה בה משתמש מיכאל נדמית חדשנית מדי לאותן שנות קום
המדינה, אבל השפה הזו קולחת בטבעיות והסיפור מעניין, היחסים בין מיטל וזוהר נדמים
כאופפים סוד בפני עצמם והסוף נגמר כמובן בדמעות שאנן מלוות בהכרח בצער כבד.
אפילו כשנדמה שמיכאל משתמש בשטיקים שחוקים מהחיים כמו אבות
אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה זה לא מוריד מהעניין בספר. שווה מאוד לנסות את הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה