רק 6 שנים חלפו מאז סיום מלחמת העולם
השניה כשמשפחת מסנר המורחבת איבדה שני בנים והנה שוב מאיימת מלחמת קוריאה על הבן
הנוסף העתיד לשרת בצבא. מרקוס מסנר הוא הבן הטוב, העוזר תמיד, המוציא ציוניים
לתפארה. חוץ מציונים הוא גם לא נרתע מלהוציא קרביה של תרנגולת, להכין אומצות
ולבוסס בדם כשצריך. אחרי ככלות הכל, לאבא יש אטליז כשר.
האם הספר הוא על דם ומלחמה? כן ולא.
הספר הוא על אב אוהב, בעל אטליז כשר בנוארק, שנלחמם על כל לקוח קבוע משום
שהסופרמרקטים נוגסים בפרנסה. מרקוס הבן מסייע בידו עם סיום התיכון ותחילת לימודיו
בקולג'. דווקא אז נאבקת ארה"ב במלחמה ארורה בקוריאה ודווקא אז נאבק האב בבנו
האהוב רק כי זה העז לשוב הביתה לילה אחד מאוחר מהרגיל. מרקוס בוחר להתרחק מהשפעת
אביו האהוב, ההופכת להשפעה ארסית ומרעילה. איך מתרחקים? עוברים ללמוד באוהיו,
בקולג' מרוחק במיוחד, נידח ולא נגיש.
אבל גם בזה לא עוסק הספר, כי אם בהחלטות
יומיומיות קלות ערך לכאורה, המביאות אסון בעקבותיהן. מרקוס מגיע לקולג' המרוחק,
מקבל חדר לארבעה, כולם יהודים, כשמיטתו מתחת לאחר פלוסר, "טיפוס" לפי כל
קנה מידה. מרקוס לא אוהב טיפוסים ובטח לא את הטיפוס הזה ומבקש העברה לחדר אחר. זו
תהיה הראשונה משתיים. בשניה הוא כבר נקרא לדיקן, המבקש הסבר לכך שתלמיד מבקש שתי
העברות תוך חודשיים. בסיום שיחה, אחד משיאי הספר, מרקוס מטיח בדיקן את ה-Fuck you הראשון מבין השניים. ביג
מיסטייק, איך שאומרים הג'מעה. אבל בזה עוד לא הסתיימה השיחה משום שמרקוס מטיח את
תוכן ארוחתו האחרונה על שטיחו של מי שזכה לקבל את ה"לך תזדיין" הראשון.
זה נגמר בבית חולים, אבל הסיבה היא אחרת ממה שאתם סבורים שהיא.
בהמשך יש גם בחורה, יפה כמובן, שחתכה מה
שצריך כדי להשיב את הנשמה לבורא. והסיבה? הספר לא מספר.
מפה לשם, מסנר הצעיר מביע דעתו על המנהג
הטורדני, המעיק והמציק ללכת בכל יום רביעי לשיעור דת ומוסר ולהקשיב לכל מיני מנפחי
שכל כחלק מהתנאי לקבל ציון לסיום התואר. יש אפשרות להתחמק מהשיעור הזה ולשלוח
במקומו מישהו אחר שיחתום על טופס הנוכחות. זה יהיה המסמר האחרון בארון הקבורה
הממשי.
הספר אכן ספר זועם. אין בו גרם מיותר של
שומן למרות הררי שומן הנשפכים באטליז ויש אפילו אחד שבא במיוחד לקנות את השומן
הלז. מרקוס מרגיש שלא מבינים אותו. הוא הרי תלמיד מצטיין, בן למופת, אדם מוסרי
והבטחה גדולה למשפחה שכולה קצבים. אבל תמיד מבקשים ממנו להיות מה שאינו ובמיוחד מה
שהוא לא רוצה ולא צריך להיות. זה הורג אותו ולבסוף אפילו ממית אותו. רות בוחר
בנובלה צנומה זו לירוק אש וגופרית על חגורת התנ"ך שהיא הגיהנום מהשטן בעבור
מי שאינו ממש נוצרי ואף יהודי הוא בקושי למרות הכשרות המחמירה. למעשה, אפילו לנוצרים
שיעורי יום רביעי הם כורח נוראי. אבל מה לעשות ואפילו אם אתה יהודי, שמיעת ההבלים
האלה מצילה משירות בקוריאה, ובמקום למות על קידוש ארצות הברית של אמריקה הגדולה
אפשר פשוט לשבת שעה בשבוע בכיסא חמים ונוח בכנסיה. ההחלטה האחרונה שקברה את מסנר
הצעיר היתה התחמקות משעה עלובה זו. זה וה-Fuck you השני. כן, יש כאלה שלא
יכולים לסתום את הפה אפילו כשהם 100% צודקים.
אבל רות היטיב לתאר את הכל ממני ותעשו
טובה לעצמם להשיג את הספר כדי להווכח במו עיניכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה