מרסל פרוסט כתב את האנציקלופדיה הזו ספק על חייו, ספק על
חיי מישהו לא ממש מעניין. זוהי סאגה של 3200 עמודים, מהם קראתי את החלק הראשון בן
188 העמודים.
את זרם התודעה אני לא ממש אוהב וזה לא חדש. אבל מה לעשות
ולפנינו ספר צלו"י (צריך לסמן וי) לחלוטין, למען ההשכלה צריך לקרוא אותו
והמסקנה היא, שאם צריך לקרוא את זה להשכלה, עדיף להישאר אידיוט.
הספר עוסק בימי חייו הצעירים של מי שזה לא יהיה. ילד החווה
את חייו במשפחה אמידה, כשסביו, דודותיו וכמובן הוריו גרים כולם יחדיו. כל אלה
נמצאים במצב זה או אחר של יכולת אנושית מופחתת, אם מחולי גופני או מחולי נפשי.
אולי סתם מנוקשות בלתי מתפשרת.
הספר נפתח כשהילד המספר מצפה שאמו תגיע לחדרו ותיתן לו
נשיקת לילה טוב. אין זה עניין של מה בכך ולכן אני צריך לסבול עשרה עמודים שלמים
ולקרוא על הנשיקה הזו, שאביו רואה בה סתם טקס וסתם פינוק. לאחר מכן אני צריך לקרוא
שני עמודים שלמים על חליטת תה ועוד 15 עמודים על מראה הנהר הזורם לצד ביתו של
המספר.
לספר אין כמובן שום עלילה, אין דיאלוגים, אין כיוון ולמעשה
אין שום דבר מעניין. צאו וחישבו מה עובר בראשו של אדם המתיישב לכתוב סאגה שכזו
והוא צריך למלא אלפי עמודי כתיבה (בעודו שוכב בביתו חולה, כדרך שפעם היו חולים -
יש כסף אז לא עושים כלום וכולם מכרכרים סביבך), לגרום לסבל בל יתואר לקוראיו
והעיקר להוציא יצירה, שברות הימים עוד יחשבו עליה כאורים ותומים, כפסגת היצירות,
כספר מופת וכך הלאה. אז אני רוצה לומר כאן קבל עם ועדה: המלך הוא עירום ואפילו
הבולבול שלו קטן. הנה אמרתי.
אני מודע לעובדה שהספריה החדשה לקחה על עצמה פרוייקט לא
קטן, הושיבה את הלית ישורון לתרגם וזה עשה רעש גדול בברנז'ה. בהתחלה היה זה רעש
מהתרגשות, אחר כך סתם רעש של נפיחות.
אפילו בתור ספר צלו"י (צריך לסמן וי) המאמץ על 188
העמודים היה מיותר. אפשר בשקט לדלג על עשרות עמודים ומי שזריז בדילוג יכול לסיים
את הספר ברבע שעה, ולא נודע כי בא אל קרבו ולא צריך לבוא לשם.
כנראה הבנתם עד עכשיו ששנאתי את הספר, שסבלתי מאוד ושציפיתי
שמשהו אכן יתפתח. זה לא קרה. אני מודע לגמרי לעובדה שעכשיו תרוצו בהמוניכם לקרוא
את הספר כמו שרצתם לקרוא את "שבת" והעליתם אותו לפסגת המכירות. מה, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה