יו לורי מוכר לרבים מסדרות הטלוויזיה
גיב'ס אנד ווסטר והאוס. מי שהחמיץ את דמותו הטלוויזיונית יקבל את פניו על פני
כריכת הספר. למה ההקדמה הזו? משום שלורי מוכר כשחקן ולא ככותב.
מה לורי כתב? הוא כתב ספר מתח כביכול.
למה כביכול? משום שהמתח זניח, העלילה מופרכת כיאה וכיאות לז'אנר, המהלכים גסים
ואחרי הכל, לקולנוע זה לא יתאים. נשמע מתכון לכישלון והאמת היא שזה הכל מלבד
כישלון.
הספר יכול להיות ספר חופשה אולטימטיבי:
חכם, שנון, משעשע, מצחיק. משעשע ומצחיק זה לא עניין של מה בכך משום שרבים וטובים
ניסו להיות כאלה, אבל היה חסר להם העניין החמקמק הזה של אינטליגנציה ותזמון. שני
אלה שוכנים בלורי בטבעיות ומכאן הצלחת הספר.
טוב, השתכנעתם לקרוא ואתם דווקא סקרנים
מה בכל זאת מה יש בספר. אז ככה: אחד, תומאס לאנג, בוגר הצבא הבריטי, כנראה
בתפקידים ביצועיים כאלה ואחרים, ממשיך באזרחות בתפקידי אבטחה ויעוץ צבאיים במהותם.
לא שיש לו חברה או שהוא עסוק למעלה מיכולתו. זה לא המצב. אלא שיום אחד
"חבר" ממליץ עליו לתפקיד של רצח מאן דהוא. ללאנג זה דווקא לא מתאים
וברגע שהוא מגיע לאתר הרצח כדי למנוע מאחר לבצע את הרצח, העניינים מסתבכים כיאה
וכיאות לז'אנר. מתברר שמי שהיה אמור למות, תלוי את מי שואלים, הוא או סוחר נשק או
סוחר סמים. לא ממש עקרוני. נשק וסמים זה פיכסה, סלולארים זה הרבה יותר מגניב.
אבל מפה לשם גם הסי אי איי וגם המודיעין
הבריטי מעורבים ולאנג הופך לטרוריסט כאילו כזה, אחד שאמור למנוע עסקה כזו או אחרת
ממילארדר המחרחר ריב רק כדי שיוכל למכור נשק לצדדים. הנה הכאילו עלילה לבכלל לא
כאילו ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה