לפני שאני מתאר מה יש בספר הזה, אני מבקש להסביר אחת ולתמיד
מדוע אני אוהב לקרוא את אוסטר. אם ניקח בחשבון שהחיים של כולנו הם שרשרת אישית
וצבעונית של אנקדוטות, כזו המתמשכת כמו פס ייצור אינסופי, שלידו עומדים פועלים
ומדי פעם מוסיפים חלק, הרי מה שאוסטר עושה לנו הוא הצגה של מין פס ייצור פרטי כזה,
אליו אנו נחשפים ונסחפים יחד עימו עד לאחת מתחנות היציאה. אוסטר יודע לשזור
"חיים", יודע להכניס בהם סיפורים מרתקים, אפילו בבנאליות שבסצנות.
כמו תמיד, גם כאן אנחנו נחשפים לסיפור חייו של נתן גלאס,
זקן המבקש לסיים חייו בברוקלין בה נולד. גלאס הוא זקן ערירי, החוזר לגור בברוקלין
ונפגש עם אחיינו טום, בחור ערירי אף הוא, העובד למחייתו בחנות ספרים.
גלאס בוחר להשתקע בחזרה בברוקלין כדי לפתוח מה שנראה כפרק ב'
בחייו. פרק ב' זה כולל קשירת קצוות מכל מיני סוגים. כך הוא חווה קשר מחודש עם
אחיינו ואחייניתו, קשר דמוי נישואים וקשרים חברתיים מהסוג שלא האמין שיהיו.
אישיותו משתנה ומקוץ בתחת שהיה בפרק א' הוא הופך להיות אהוב
כולם בפרק ב', תוך שהוא כותב ספר העוסק באיוולת האנושית על כל צורותיה. בלי משים,
הופך סיפורו לסיפור הראשי, סיפור שיופי רב מוכל בו.
שוב ושוב אנו נחשפים למה שעשה ועושה את אוסטר למספר מוכשר
כל כך: היכולת לספר סיפור אנושי קטן בחום יצירתי רב. לאורך ולרוחב שגיונות ברוקלין
אנו עדים לרגעים מצמיתי לב והדמעות זולגות מעצמן. אלה רגעים בהם נושמים עמוק,
גונחים גניחה רבת רושם ואומרים: לנוח אני כבר אנוח בקבר. עכשיו תן לי רק ליהנות
מיופיו של העולם הזה ומהשמנדריק המוכשר הזה אוסטר.
איזה יופי של ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה