יש אנשים שיודעים לכתוב שיר מופלא, אבל פסקה אחת בפרוזה
אינה מצליחה להם. יש אנשים הכותבים סיפורים קצרים ונכשלים בארוכים ויש כאלה
הכותבים כתבה עיתונאית מופלאה ואינם מצליחים לחבר סיפור דומה בגודל מלא. למורקמי
יש כנראה כשרון מופלא שכזה, כאילו לא ידעתי, לכתוב סיפור מלא ועכשיו אני יודע שהוא
יודע לכתוב גם סיפור קצר. אוהו כמה שיודע.
בספר מרוכזים 17 סיפורים כשהראשון שבהם הוא הפרק הראשון של
קורות הצפור המכנית. מובן שגם ספר זה משלב בטבעיות גמורה ויומיומית בין הזיה
ומציאות, כאילו הילכו השניים יחדיו מקדמת דנא. גמדים מרקדים מופלאים, פילים
נעלמים, תקיפת מאפיות (שאופים בהן) ואגרופים מונפים משתלבים בטבעיות שאין שני לה
אצל שום סופר אחר.
מעל לכל נבדקים שוב ושוב היחסים בין בני אדם בעזרת עינו
הבוחנת של מורקמי, היודע כל קפל וכל קמט ביחסים אלה. לא פחות מכך, נבדקים שוב ושוב
מצבי תודעה שונים ושום דבר לא נראה טבעי ונורמלי כפי שהיה לפני הקריאה בספר.
הסיפורים מופלאים, זורמים וקריאים והמתח נשמר לכל אורך הספר
באחידות מופלאה. מובן שגם כאן מופיע נובורו ווטנבה ביותר מסיפור אחד וגם החור
השחור באדמה אינו נפקד. הסיגריות והויסקי הנשפך כמים הם מסימני ההיכר של מורקמי,
כמו גם המוזיקה המוזכרת שוב ושוב וגם ביקורת מובלעת על אנה קרנינה, המופיעה בספר
רק בפרק 18, כשלדעת מורקמי הכותבים המודרניים לא היו מעזים לכתוב ספר שהגיבור
מופיע בו רק בפרק 18. לדעת מורקמי מי שקרא אז ספרים היה אדם שעתותיו בידו ולחכות
שגיבור יופיע בפרק 18 אינו דבר יוצא דופן כל כך. הרי לאן יש למהר אם אתה באלפיון
העליון ואין לך יושבי ראש לנפנף מהבנק?
אמרתי כבר שהתרגום של רינה וגדעון ברוך יוצא מן הכלל?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה