בעקבות רעידת האדמה בקובה שביפן, כתב מורקמי 6 סיפורים
קצרים סביב אותה רעידה שהרגה אלפים ב-1995. ולמרות זאת, אין ממש התייחסות ישירה
בסיפורים לרעידה עצמה ותוצאותיה.
אין ממש טעם לפרט מה יש בכל סיפור. כן יש טעם לציין שאין
ממש פואנטה בשום סיפור, הקריאה דומה לטעימת קצפת טעימה ואוורירית, שאינה מותירה
דבר. אבל אצל מורקמי כמו אצל מורקמי, הקריאה מענגת עד מאוד, חוויית הקריאה על
אנשים אובדים, בודדים, נטולי תקווה היא בכל זאת קריאה משמעותית ומקומה של הפנטסיה
לא נפקד וזה טוב, כי זה טבעי אצלו.
המקטרגים יאמרו שאוהבי מורקמי קצת עיוורים למתרחש והם ילכו
אחרי כתביו באש ובמים. זה נכון, זה מענג וכן ירבו התרגומים של ספריו.
קסם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה