הטבלה המחזורית אינו ספר במובן המקובל של המלה: זה אינו ספר
עיון וגם פרוזה טהורה אינו, אם כי רובו אכן פרוזה.
פרימו לוי מוכר לקורא הישראלי בעיקר דרך הספר הזהו אדם,
העוסק בתקופה שבה לוי היה אסיר במחנה העבודה הגרמני בונה, הסמוך לאאושוויץ. זהו גם
הספר אתו צריך הקורא הישראלי להכיר את לוי. אם הכיר, צריך הקורא להמשיך ולקרוא את
הספר הטבלה המחזורית, שדרכו מנסה לוי לספר סיפורים הנוגעים לו עצמו דרך 21 יסודות.
רוב הסיפורים אכן עוסקים בתקופה שקדמה להיותו אסיר במחנה העבודה ולאחר מחנה
העבודה. מקצת הסיפורים הם דמיוניים וחינניים עד מאוד ולבסוף בא הסיפור החותם, הלא
הוא סיפור הפחמן.
בתחילת הסיפור לא מבין הקורא להיכן נקלע ואם אינו מכיר את
לוי, מן הסתם יניח את הספר בצד. אבל מי שמכיר את לוי ממשיך לקרוא משום שמדובר
במספר כישרוני ואינטליגנטי, שנעים ואפילו חשוב לקרוא אותו. בהמשך הקריאה הסיפורים
אכן שובי לב ולוי נותן לנו את התחושה שהחיים הם מאבק אחד מתמשך משום שלרוע המזל
אידיליה אינה שוררת בעולמנו ויש, כדבריו, אנשים חמושים שאינם מניחים לחיים לשוט על
מי מנוחות.
בפרק הלפני אחרון, בסיפור על מולקולה חסרה בצבע מסויים
המיוצר בגרמניה, נתקל פרימו לוי במנהל המעבדה בה עבד במחנה העבודה בבונה. לוי
מתכוון לבוא עמו חשבון, ההוא מזמין עצמו לאיטליה ולוי מסכים במפתיע (מפתיע את עצמו
על ההסכמה) לפוגשו, אלא שהלה מת 8 ימים לאחר מכן.
הספר, אם כן, מקסים. לוי התכוון בצורה המסויימת הזו של
פרוזה של כימיה להציג את הכימיה בפני העולם, שלדבריו אינה מוכרת דיה כמו שהעולם
מכיר את הרופאים, הפרוצות, עורכי הדין, וכך הלאה. אכן, צורה מקורית מאוד בחר לו
ומה שנראה על פניו כדייסה לא טעימה, מתברר בסוף כמנה מעודנת ומעוררת תיאבון.
למרות התרגום המשובח והשופע מונחים כימיים, אני חייב לציין
שגיאה צורמת בעמוד 153, שאינה שגיאת תרגום דווקא: כותבים אמונות-טפלות ולא
אמונות-תפלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה