מרדף הכבשה עוסק במרדף אחר כבשה, כביכול. כמו תמיד אצל
מורקמי, הזיה נכנסת למציאות וההפך.
גיבור הספר, אדם נטול שם כמו כל הדמויות בספר, הוא בעל חצי
חברת פרסום והוא מתבקש להפסיק להפיץ עלון בו מופיע צילום של כבשים על רקע הר
כלשהו. מוזר כמו שזה נשמע, גיבור הספר אינו יכול להתנגד לבקשה למצוא כבשה מתוך סך
הכבשים העלומות המופיעות בצילום.
כמו בכל הספרים של מורקמי, גם כאן הדמויות מחפשות אחר
משמעות בחייהן. גם כאן, גיבור הסיפור הוא לכאורה האדם הכי רגיל שיש, הכי אפור,
השונא את עבודתו וכרגיל מתפטר/עוזב. למעשה, מדובר באדם נטול תכונות בולטות. למרות
זאת, אנשים אחרים בסביבתו נמשכים אליו, מוצאים בו "משהו" והדברים כבר
מתפתחים סביבו.
למרות החיפוש המסיבי אחר משמעות ומשמעויות, פתאום מתברר לי
שמורקמי חושב כמוני במובן מסוים מאוד, מובן הנוגד למעשה את כל רוח ספריו והחיפוש
אחר משמעות. בעמוד 319 הוא כותב: "החיים שלי היו חסרי משמעות... הרי ברור
שחיי כל בני האדם חסרי משמעות". מאחר וגם אני סבור מזה שנות דור שהחיים חסרי
משמעות, מצא מאוד חן בעיני שגם מורקמי חושב כך ולמרות זאת הוא תר אחר משמעות
כלשהי. האם יתכן, רק יתכן, שהמשמעות שיש לחיינו היא רק החיפוש אחר משמעות ותו לא?
למרות שזה לא החזק מהטריו המפורסם של מורקמי, ספר זה אכן
ראוי להקרא ע"י כל חובביו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה