2 רומאנים/פטריק מודיאנו - חהתרחק

מדובר בשני רומאנים, הראשון הוא שדרות הטבעת, הנחשב כטוב ברמאנים של מודיאנו והשני כיכר האטואל.

לא יודע מי קובע מה טוב ומה יותר טוב, האם זה מנסיון קריאה אישי, או מאמירה שיווקית או כל קביעה אחרת. מאחר וזה הספר השלישי של מודיאנו שאני קורא בזמן קצר, שדרות הטבעת הוא סיפור הזוי לגמרי, קפקאי בהגדרה (כפי שכתוב על העטיפה). מדובר באחד אלכסנדר, בנו של הברון דקקר, המתחקה על עקבות האב, שנעלם ממנו עשור קודם לכן. האב הוא ברון, הבן נמצא זמן מה בפנימיה ולאחר סיום לימודיו הוא מוצא ע"י האב ושב לגור עמו בביתו. לאחר תקרית מסויימת בתחנת הרכבת המקומית, האב נעלם והבן מאתר אותו עשור מאוחר יותר. האב אינו מכירו והבן אינו מציג עצמו לפניו.

אין לזה המשך. כך זה נגמר וכך זה התחיל. אמנם בסיפור עצמו קיימת חבורה של כלומניקים, כשאחד מהם עורך עיתון סתמי, השני גנרל החי על זרי הדפנה והאב הנשרך אחריהם. יש אשה או שתיים והכל הזוי במובן הכי רע של המילה.

מאחר וקראתי שני ספרים טובים מרומן זה של מודיאנו, אני חייב לומר שממילא יהיה קשה להשיג ספר זה ולכן ממש חבל לטרוח עבור סיפור ספציפי זה.

הסיפור השני, כיכר אטואל, אף יותר הזוי מהראשון ועוסק בכל מיני אנטישמים מפורסמים, היחסים המורכבים של צרפת ליהודיה, היחס של היהודים אל צרפת והיחס בין כולם לכולם. אחרי כמה עמודים כבר נשברתי, למרות שהיה שם קטע פרודי על פרוסט וזה דווקא היה אמור לגרום לי לקרוא.

עכשיו, לאחר שני הרומאנים, אפשר לסכם ולומר ששומר נפשו ירחק. שני הרומאנים האלה הם צורה איומה ונוראה של כתיבה, משעממת, מבולבלת, נטולת פואנטה ולא מגיעה לשום מקום.

פטריק מודיאנו - קווים לדמותו

פטריק מודיאנו, סופר צרפתי, נולד ביולי 1945 לאב ממוצא יהודי איטלקי ואם ממוצא בלגי. מודיאנו הוא סופר פורה מאוד ועד לכתיבת שורות אלה הוציא 27 ספרים, לרוב נובלות.

מודיאנו נאלץ להתמודד בחייו עם אב חסר יותר מאשר נוכח. גם אמו הרבתה בנסיעות וחוסר זה בנוכחות הורית קבועה ומוצקה באה לידי ביטוי באפיון הדמויות בספריו, דמויות המרבות בשוטטות, מנותקות מעיסוק קבוע ומגורים קבועים. למרות חוסר בקביעות בחייו, מודיאנו מרבה, בצורה אובססיבית למדי, להתעקש בירידה לפרטי פרטים בכל הנוגע למקומות עליהם הוא כותב בספריו. לכל מקום כזה שם עיר, רחוב ומספר בית והתעקשות לחזור על כך שוב ושוב. זה ניכר מאוד ב"ימי ראשון של אוגוסט" ו"במה קרה לדורה ברודר".

ספריו של מודיאנו עובדו פה ושם לסרט, אחד המפורסמים "לקומב לוסיין" הפך לסרט שנוי במחלוקת (בבימויו של לואי מאל) לאחר שגיבור הסרט, נער צרפתי, לא התקבל לשורות הרזיסטנס ולכן פנה להתקבל והתקבל לגסטפו הצרפתי.

פרט לעיסוק בדמויות תלושות ממקום, ממשפחה ומעבודה, מודיאנו מרבה להתעסק באנשים הנמצאים באפלולית, כאלה שמניעיהם לא תמיד ברורים, שעברם גורם להם לעשות דברים שונים ומשונים, שיש קשר למוצאם (במקרה זה, יהודי) ואף לעיסוק במלחמת העולם השניה ובנאצים.

לאחר עיסוק במאפיינים הצורניים של מודיאנו, כמו עיסוק אובססיבי בכתובות ובאנשים הנמצאים בצל, קשה לתת מאפיינים אחרים. ספריו לא תמיד ברורים. חלקם מושכים ומענגים בצורתם ההזויה, באלגנטיות של גיבוריהם, בשוטטות במרחבי פריז, המושכת תמיד. אבל כשבאים לשים אצבע על מאפיין זה או אחר, חלק גדול מספריו מאבד כיוון ועניין וכשמדובר בנובלות אחרי כמה עשרות עמודים הספר נזנח לאנחות. ולא שאין פוטנציאל.

ימי ראשון של אוגוסט/פטריק מודיאנו - המלצה

חככתי בדעתי כיצד אציג ספר זה ומה אומר עליו. בסה"כ מדובר בנובלה צנומה, אלא שנובלות צנומות זה מודיאנו וכאן המצב לא שונה. מדובר עדיין בדמויות אפלות, לא ממש נטועות בזמן ובכתובת, ואף מניעיהן אינם ברורים עד הסוף.

מדובר בקללת היהלום, יהלום הדרום. בשנות החמישים של המאה הקודמת היהלום הוערך במחיר של 150,000 פרנק, הון עתק לאותם ימים. היהלום שייך לאחת סילוויה, שברחה מבעלה ונקשרה למספר, המאבד אותה ואת היהלום אובדן לא ברור.

הספר נפתח כשהמספר ואחד וילקור, בעלה של סילוויה, נפגשים בניס שבדרום צרפת, כשוילקור מכריז על מרכולתו, מעילי עור, באחת ממדרכות העיר. המספר מצטער ששוב הצטלבו דרכיהם שלו ושל וילקור. אלא שהמספר הוא זה שנעמד מול הדוכן ומרגע זה וילקור כבר לא עזב אותו.

אלא שזמן מה קודם לכן, בעוד המספר מסתובב בעיר מאושר עם אותה סילוויה, אותה הכיר במסע צילום חופי הנהר שלו כצלם אמן בפריז ועמה ברח יחד עם היהלום, הם מכירים את הזוג האמריקאי ניל, שמגוריו בניס, בבית השייך לשגרירות צרפת. מפה לשם מתברר שאותו ניל מבקש לרכוש את היהלום, יהלום הדרום, בסכום בו הוערך. אבל העסקה אינה יוצאת לפועל.

כדרכו של מודיאנו, סיפוריו נעים בין מציאות להזיה. הסיפור נע קדימה ואחורה ולא תמיד ברור היכן נמצאים בזמן באותו רגע עם כל פרק חדש. המקום כן ברור משום שזו אובססיה ידועה של מודיאנו לציין בפירוט רב כל כתובת: עיר, רחוב, מספר ופרטים נוספים על הבית שוב ושוב ושוב. למרות זאת, הספר אינו בלתי נעים לקריאה. מודיאנו כותב יפה ולמרות שהוא אוהב, במקרה דנן, להכניס שמש צהריים חזקה, הסיפור אפל והיחיד המצוי באפלה הוא המספר, שאינו מצליח להיאחז לא באהובתו ולא בלכאורה רכושו.

מודיאנו לא מצליח ליצור תמיד סיפור קוהרנטי מעניין. סיפור קוהרנטי אינו כוס התה שלו, אבל במקרה הזה הסיפור מעניין, אם כי רק הנסתר והלא פתור על הנגלה.

נעורים/פטריק מודיאנו - המלצה

לואי ואודיל נפגשים בתחנת רכבת לילה אחד כשהיא ממוטטת מעייפות ורעב והוא חייל משוחרר. שניהם בני 19. היא מגיעה לפריז והוא חוזר מהצבא. כרגיל אצל מודיאנו הקשר להורים מעורפל לגמרי עד בלתי קיים.

על לואי פורס כנפיו אחד ברוסייה, המכיר לו את בז'ארדי העשיר. האחרון נותן עבודה ללואי - שומר במוסך השכרת רכבי יוקרה. העבודה אינה קשה והשכר סביר. אט אט מתרחבת מעטפת הגדרת העבודה ולואי מתחיל בשליחויות ברחבי פריז ומחוצה לה בטענה שבז'ארדי אינו סומך על הדואר.

אודיל מצידה מנסה את דרכה כזמרת, מכתתת רגליה מאמרגן לחברת תקליטים ובידה ההקלטות שלה. המרב שהיא מצליחה זה להופיע במועדון לילה וגם זה לזמן קצר. ניסיונותיה לפרוץ קדימה עוברים ממיטת מפיק אחד לשני, דבר לו היא לא מתנגדת מאחר והיא סבורה שברירה אחרת אין.

מפנה מסוים חל בשליחות ששולח אותם בז'ארדי לאנגליה, שליחות המהווה העברת כספים גדולה בצורה של החלפת משלחות סטודנטים. זו היתה השליחות הראשונה. בין זו לשליחות השניה והאחרונה אודיל מפוטרת מהופעת הלילה שלה, ברוסייה, עוזרו של בז'ארדי, פורס כנפיים ומשתחרר מבז'ארדי המפוקפק, שאף זה בתורו מחסל את עסקיו. את השליחות הגדולה האחרונה לא מבצעים בני הזוג עד סופה וזאת עבור השחרור שלהם עצמם.

מודיאנו, כהרגלו בקודש, נוסך ערפל על הכתוב, לא תמיד ברור מהיכן באים דברים ולאן הם מובילים. לפעמים זה סתמי, אך במקרה שלפנינו זה היה מושך ומרתק לרוב. ספר קטן ונעים.

וילה נוגה/פטריק מודיאנו - המלצה

ספרון קטן וחמוד זה, בעל השם המקסים כל כך, מקפל בתוכו סיפור מקסים לא פחות.

הגיבורים הראשיים הם הרוזן ויקטור שמארה, הרופא רנה מינת והנערה איבון ז'אקה. אבל הרוזן הוא נער בן 18, הרופא הוא בחור מסתורי, העוסק בעניינים מסתוריים והוא כבן 25, ואילו הנערה היא בחורה, שחקנית קולנוע, בת 22. מיקום הסיפור הוא לחוף אגם הנמצא בין צרפת ושוויץ, מיקום המאפשר לעבור תוך דקות ספורות בסירה מאזור טעון לאזור נייטרלי, עניין חשוב מאוד בסיפור.

הנער הרוזן ויקטור תלוש שורשים, מוצאו יהודי רוסי, הוריו מתו והוא מתגורר זמנית בעיר הקיט, כשהוא מנסה להתחמק מגיוס אפשרי למאורעות הקשים בהם מעורבת צרפת באלג'יריה. חוסר השורשים שלו והתלישות שלו מעיקים עליו והוא מנסה להתחמק מקריאת חדשות וראיית יומן החדשות המלווה כל תחילת סרט.

במלון בו הוא גר מתגוררת איבון ז'אקה, שזה עתה סיימה להצטלם לסרט. היא מסתובבת עם אחד, הרופא רנה מינת. הם מיודדים, אבל הידידות בין ויקטור לאיבון מתחזקת והוא אף חושב לבקש את ידה. בביקור אצל דודה של איבון מתגלה החדר בו היא גרה, הרחובות בהם עברה אלפי פעמים, ולמרבה ההפתעה, אין איבון מגלה כל רגשות כלפי אותם מקומות. דווקא היא זו המתנהגת כחסרת שורשים לגמרי, דבר המעיק על ויקטור ומפליא אותו מאוד.

אבל בין לבין זוכה איבון בתחרות ההידור, תחרות אותה מארגן הנדריקס אחד. היא זוכה בסכום נכבד, בתחרות שנועדה מצד אחד לגלות נערות הדורות חדשות מדי שנה ומצד שני, להביא כשופטים את שמנה וסלתה של תעשיית הבידור הצרפתית.

ויקטור ואיבון מעבירים את זמנם בקיץ הנעים במלון, בטיולים, בביתו של הד"ר מינת, כשזה יוצא מדי פעם ליומיים-שלושה לסידורים מסתוריים בז'נבה.

כל הסיפור מסופר כקטעי זיכרונות 15 שנה אחורה, מאורעות בהם נזכר ויקטור, בקיץ בו בילו יחדיו, בבהילות שלו להגיע לאמריקה עם איבון, תוכנית שלבסוף אינה יוצאת אל הפועל ונגמרת בצורה טרגית עבור הרופא ובצורה עלומה עבור איבון.

סיפור יפה מאוד, כתוב בכישרון רב, כשמודיאנו בן 28 בלבד וכבר זה ספרו הרביעי.

וילה נוגה הוא ספר נוגה, מומלץ בכל פה.