2 רומאנים/פטריק מודיאנו - חהתרחק

מדובר בשני רומאנים, הראשון הוא שדרות הטבעת, הנחשב כטוב ברמאנים של מודיאנו והשני כיכר האטואל.

לא יודע מי קובע מה טוב ומה יותר טוב, האם זה מנסיון קריאה אישי, או מאמירה שיווקית או כל קביעה אחרת. מאחר וזה הספר השלישי של מודיאנו שאני קורא בזמן קצר, שדרות הטבעת הוא סיפור הזוי לגמרי, קפקאי בהגדרה (כפי שכתוב על העטיפה). מדובר באחד אלכסנדר, בנו של הברון דקקר, המתחקה על עקבות האב, שנעלם ממנו עשור קודם לכן. האב הוא ברון, הבן נמצא זמן מה בפנימיה ולאחר סיום לימודיו הוא מוצא ע"י האב ושב לגור עמו בביתו. לאחר תקרית מסויימת בתחנת הרכבת המקומית, האב נעלם והבן מאתר אותו עשור מאוחר יותר. האב אינו מכירו והבן אינו מציג עצמו לפניו.

אין לזה המשך. כך זה נגמר וכך זה התחיל. אמנם בסיפור עצמו קיימת חבורה של כלומניקים, כשאחד מהם עורך עיתון סתמי, השני גנרל החי על זרי הדפנה והאב הנשרך אחריהם. יש אשה או שתיים והכל הזוי במובן הכי רע של המילה.

מאחר וקראתי שני ספרים טובים מרומן זה של מודיאנו, אני חייב לומר שממילא יהיה קשה להשיג ספר זה ולכן ממש חבל לטרוח עבור סיפור ספציפי זה.

הסיפור השני, כיכר אטואל, אף יותר הזוי מהראשון ועוסק בכל מיני אנטישמים מפורסמים, היחסים המורכבים של צרפת ליהודיה, היחס של היהודים אל צרפת והיחס בין כולם לכולם. אחרי כמה עמודים כבר נשברתי, למרות שהיה שם קטע פרודי על פרוסט וזה דווקא היה אמור לגרום לי לקרוא.

עכשיו, לאחר שני הרומאנים, אפשר לסכם ולומר ששומר נפשו ירחק. שני הרומאנים האלה הם צורה איומה ונוראה של כתיבה, משעממת, מבולבלת, נטולת פואנטה ולא מגיעה לשום מקום.