צבי
ארבל הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה, מחקריו עוסקים בעיקר בפרעות
העוברות על יהודי מזרח אירופה לאורך מאות השנים האחרונות, ובזה עוסקים גם
ספריו. אשתו, נורה, היא ביולוגית העובדת במכון מחקר. אל חייהם נכנס שמואל
פויגלמן, משורר אידי מפריז וניצול מיידנק יחד עם אחיו התאום.
כבר בתחילת הסיפור אנו למדים על מותם של שניים מגיבורי הספר, בתחילה נורה בהתאבדות ולאחר מכן פויגלמן ממחלה.
מתח מסוים מלווה אותנו באשר להתרחשויות שהובילו את נורה להתאבדותה ואיך קשורה לכך כניסתו של פויגלמן לסיפור. גם כשכבר מבינים די מוקדם איך הובילה השתלשלות עניינים למקריות שהובילה לכך, זה לא פוגם בקריאת הספר המקסים הזה, שלעיתים יש בו עוצמות רגשיות חזקות מאוד.
פויגלמן הוא משורר לא מפורסם. מקום מושבו בפריז מרחיקים אותו מהמשוררים האידיים בישראל וכשהוא כבר בא לכאן ומתרגמים את שיריו, אין הוא זוכה לשמץ הכרה. לחייו של צבי ארבל הוא נכנס במקרה, כשנודע לו על כתיבתו הנוגעת ליהדות מזרח אירופה. הוא שולח ספר משיריו ביידיש ומצפה לאמירה כלשהי מפיו של הפרופסור, אמירה שאינה ממהרת להגיע. תחילת הקשר לאחר שליחת הספר מובילה את הפרופסור לסייע לו בפרסום תרגום משיריו, שכאמור, לא זוכים לשום הכרה.
אבל בין לבין אנו למדים על חייו של ארבל ממקור ראשון, כשהוא מספר על 30 שנות חיים מאושרים עם נורה, חיים המשתבשים בעקבות עזיבת הבית לכמה ימים. מדוע עזבה ובעקבות מה תצטרכו לקרוא בעצמכם וכמובן על תוצאות העזיבה, החזרה והמשך ההתפתחויות.
הסיפור הוא סיפור אישי, סיפורו של צבי ארבל בעיקר, אבל לסיפור האישי נכנס גם סיפור אישי אחר, זה של פויגלמן, אלא שעוד קו עלילה נפתח, זה הנובע ממחקריו של הפרופסור, אלה הנוגעים למזרח אירופה. לפתע הקווים מתאחדים כשניצול מזרח אירופה נכנס לחייו של החוקר את מזרח אירופה והקורות את היהודים שם. פרק נרחב מוקדש גם לניסיון להציל ולהביא לתחיית שפת היידיש. פתאום המחקר היבש מתלחלח ע"י ניצול ממשי מהשואה, אחד אדם חם, רחב לב ושופע רגש.
כך או כך, הספר מרתק, כתוב היטב ומערב סיפור אישי עם סיפור לאומי, בלי מליצה ובלי שמאלץ מיותר. סיפור נוגע ללב הגורם לקורא לרוץ ולחפש ספרים נוספים של אותו מחבר. המלצת קריאה חזקה.
כבר בתחילת הסיפור אנו למדים על מותם של שניים מגיבורי הספר, בתחילה נורה בהתאבדות ולאחר מכן פויגלמן ממחלה.
מתח מסוים מלווה אותנו באשר להתרחשויות שהובילו את נורה להתאבדותה ואיך קשורה לכך כניסתו של פויגלמן לסיפור. גם כשכבר מבינים די מוקדם איך הובילה השתלשלות עניינים למקריות שהובילה לכך, זה לא פוגם בקריאת הספר המקסים הזה, שלעיתים יש בו עוצמות רגשיות חזקות מאוד.
פויגלמן הוא משורר לא מפורסם. מקום מושבו בפריז מרחיקים אותו מהמשוררים האידיים בישראל וכשהוא כבר בא לכאן ומתרגמים את שיריו, אין הוא זוכה לשמץ הכרה. לחייו של צבי ארבל הוא נכנס במקרה, כשנודע לו על כתיבתו הנוגעת ליהדות מזרח אירופה. הוא שולח ספר משיריו ביידיש ומצפה לאמירה כלשהי מפיו של הפרופסור, אמירה שאינה ממהרת להגיע. תחילת הקשר לאחר שליחת הספר מובילה את הפרופסור לסייע לו בפרסום תרגום משיריו, שכאמור, לא זוכים לשום הכרה.
אבל בין לבין אנו למדים על חייו של ארבל ממקור ראשון, כשהוא מספר על 30 שנות חיים מאושרים עם נורה, חיים המשתבשים בעקבות עזיבת הבית לכמה ימים. מדוע עזבה ובעקבות מה תצטרכו לקרוא בעצמכם וכמובן על תוצאות העזיבה, החזרה והמשך ההתפתחויות.
הסיפור הוא סיפור אישי, סיפורו של צבי ארבל בעיקר, אבל לסיפור האישי נכנס גם סיפור אישי אחר, זה של פויגלמן, אלא שעוד קו עלילה נפתח, זה הנובע ממחקריו של הפרופסור, אלה הנוגעים למזרח אירופה. לפתע הקווים מתאחדים כשניצול מזרח אירופה נכנס לחייו של החוקר את מזרח אירופה והקורות את היהודים שם. פרק נרחב מוקדש גם לניסיון להציל ולהביא לתחיית שפת היידיש. פתאום המחקר היבש מתלחלח ע"י ניצול ממשי מהשואה, אחד אדם חם, רחב לב ושופע רגש.
כך או כך, הספר מרתק, כתוב היטב ומערב סיפור אישי עם סיפור לאומי, בלי מליצה ובלי שמאלץ מיותר. סיפור נוגע ללב הגורם לקורא לרוץ ולחפש ספרים נוספים של אותו מחבר. המלצת קריאה חזקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה