ספר משעשע, מאוד משעשע, אפילו מבריק ומצחיק ביחד ולחוד.
תסמונת אספרגר, היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות
תסמונות הקשת האוטיסטית. בהשוואה לבעלי תסמונות אחרות מהקשת האוטיסטית, לאספרגרים
יש פחות כפייתיות/חזרתיות, פחות הפרעות במשחק דמיוני ופחות הפרעות בשפה מדוברת.
כמו כן, בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב, בעלי אינטליגנציה תקינה ואף למעלה מכך, יכולת
טובה של הבנת הנקרא, לימוד שפות ובעלי יכולת זיכרון טובה במיוחד. עיקר לקותם הוא
בתקשורת לא מילולית עם הסביבה המתבטא בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות
פנים, ביצירת מערכות יחסים אינטימיות וכיוצא בזה. גיבור הספר לוקה בתסמונת אספרגר.
ספרים טובים נבנים משונות כלשהי. כשגיבור הסיפור שונה מאוד
מסביבתו אנחנו מקבלים ספר מקסים והשונות מרבה לשעשע אותנו ולגרום לנו לחשוב איך
אנו נראים מצד בעל הלקות.
דון טילמן הוא פרופסור לגנטיקה באוניברסיטה יוקרתית
באוסטרליה. אנו פוגשים אותו כשהוא בן 39 ומחליט לפצוח בפרויקט הרעיה. כל חייו הם
פרויקטים, כל מעשיו נעשים בסדר יום נוקשה ומוכתב מראש, כזה החוזר על עצמו מדי שבוע
ומדוד בדקות. פעילויות שאינן מפיקות תועלת פשוט לא נעשות, אחרות נעשות בדבקות,
חברים כמעט ואין וגם לא יכולים להיות. דון טילמן אינו מגלה ואינו חש ברגשות, אין
לו יכולת להבחין מה אומרת שפת גוף ומה אומרות הבעות למיניהן. מנגד, הוא אדם
אינטליגנטי מאוד, יודע לבדר את שומעיו מאחר וזו היתה דרכו ליצור אינטראקציה עם
אנשים: בתחילה נאלץ להצחיק, אחר כך הצחיק מתוך בחירה ולבסוף הסתכלו עליו כעל ליצן.
בעיה.
בגיל 39 דון פוצח בפרויקט חדש: פרויקט הרעיה. הוא מחבר
שאלונים ונעזר בשני חבריו הקרובים ג`ין ורעייתו קלודיה, שני פרופסורים עמיתים
לפסיכולוגיה. הם מסייעים לו בשאלונים לבחירת רעיה. השאלונים מופצים באינטרנט,
באתרי היכרויות, אבל רעיה מתאימה לא מתגלה. ג`ין בוחר לסייע לחברו דון ומציע לו את
רוזי. דון סבור שרוזי עמדה בתנאי השאלון, אבל עד מהרה מתברר שאין אחת פחות מתאימה
ממנה: היא מעשנת, אינה אוכלת בשר, אינה ממושמעת בחייה האישיים ואף נוהגת לאחר
לפגישות, אם כי איחורים קלים.
אם לא מתאימה, אז מה כן? פרויקט חדש יוצא לדרך: פרויקט
האבא. מהו פרויקט זה? רוזי אינה יודעת מיהו אביה האמתי, אמא נהרגה בתאונה ואביה
החורג לא מגלה. רוזי מקווה להעזר בדון טילמן, הפרופסור לגנטיקה, לגלות מי האב
בעזרת יכולתו לגלות שושלת יוחסין במהירות ובגלות בסיוע המעבדה המשוכללת
באוניברסיטה.
אם עד עכשיו זה נשמע כבד, זה אפילו לרגע לא כך. הפגישה
הראשונה במסעדה עם רוזי מתחילה בכך שדון, המיומן באייקידו וקראטה, משכיב ארצה את
מאבטחי המסעדה, כשעוד קודם פרץ למחשב ההזמנות והזמין הזמנת VIP דחופה בשם דיקנית האוניברסיטה. רוזי מגיעה
לפגישה והם עוזבים את המקום כשדון מביע דעתו על הז`קט שמאלצים אותו ללבוש בשם קוד
הלבוש. זו התחלה פרועה, אבל בהמשך יש גם נשף ריקודים, לקראתו למד
ה"אספי" שלנו לרקוד בסיוע שלד לימודי ופוסטר מהסרט גריז, יש גם נשף אחר
בו הוא ורוזי מגישים קוקטיילים מורכבים, משום שהם צריכים דגימות DNA... אם עד עכשיו
אלה היו כמה שיאים בספר, האבחנות שעושה ה"אספי" כלפי
ה"נורמלים" מצחיקות, מעניקות חומר למחשבה בדבר הנורמליות ובדבר היכולת
לאהוב, לחשוק, לחפוץ באדם אחר, בלי ממש להתאהב בו.
הספר הוא ספר פרוע לגמרי. הספר מתגמל מאוד, דוהר, לא מניח
לקורא וכתוב היטב. עונג גדול, בלי להכביד מדי ובלי להפוך לקלאסיקה ריקנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה