סמי
ששון הסייד מגיע לסייד את ביתו של עמוס גפן הסופר המפורסם. זה הראשון סייד
ששמעו עובר מפה לאוזן וזה סופר שלא מוצא את הזמן הנחוץ לחדש את כסות
קירותיו עד שכלו כל הקיצין. מה כבר יכול לצאת מסיפור בנאלי שכזה, פרט לטור
עצבני במיוחד במדורי הכלכלה והצרכנות?
אבל סיפורו של סמי ששון, אף שהוא סיפור של משולש אהבים, תופס את הסופר גפן ביותר מסיבה אחת. אף שסמי מבטיח לזוג גפן כי יותיר דירה מסויידת היטב וכי לא ירגישו כלל שהיה שם, עמוס גפן מנצל את ההזדמנות שאשתו נוסעת לחודשיים לארה"ב כדי להישאר לבד ולסיים חובות כתיבה מעיקים.
אבל הרדיו הפועל בווליום גבוה ומעיק לא מאפשר את השקט הנחוץ ומקטעי שיחה עם ששון הסייד נפרש לו סיפור מרתק, מרתק אף יותר מחובות הכתיבה המעיקים על הסופר. לכאורה סיפור של ניגודים: ששון הצעיר יחסית וגפן המבוגר, זה המזרחי לעומת זה המערבי, זה שספר לא לוכד את עינו וזה החי מכתיבת ספרים, זה המפורסם וזה הסייד. הספר כתוב בשפה גבוהה ויפה להפליא מנוקד פה ושם בשפה הנמוכה של הסייד וסיפורו המסתבך.
ככל שהסיפור מתקדם גם לסופר גפן התחושה שיש כאן לא יותר מסיפור בגידה מצד אשת הסייד וכי ששון בחר בגפן הסופר כדי שזה יעשה ספר מסיפור חייו של הסייד הבודד. אבל ככל שהסיפור ממשיך ברור שהשוני הופך לדמיון בין שני הגברים והסופר נלכד בסיפור חייו של הסייד, שלמרות השוני, הוא מבין שלא היה הרבה נחוץ שגם החומות המתגבהות בינו לבין אשתו היו מותירות אותו לבדו כמו הסייד. אלא שבסוף הסיפור הוא מודה למזלו הטוב שהוא בכל זאת נותר עם רעייתו, למרות הגורל הדומה לגורלו של הסייד בכל המדובר בילדיהם.
הסיפור כתוב נפלא, קסם מהלך על כל שורה ומהאמצע, לאחר שגפן מבין שיש כאן מעבר לסיפור בגידה, הסיפור כבר מתקדם כספר מתח ממש, עד לסופו בו הדירה מסויידת ונקיה וכל סיפורו של ששון גלוי וידוע והאיש הרזה והאפרורי, המנוקד בכתמי סיד נוגע בנימי נפשו של הסופר, נוגע בקצות עצבים חשופים.
יופי של ספר.
אבל סיפורו של סמי ששון, אף שהוא סיפור של משולש אהבים, תופס את הסופר גפן ביותר מסיבה אחת. אף שסמי מבטיח לזוג גפן כי יותיר דירה מסויידת היטב וכי לא ירגישו כלל שהיה שם, עמוס גפן מנצל את ההזדמנות שאשתו נוסעת לחודשיים לארה"ב כדי להישאר לבד ולסיים חובות כתיבה מעיקים.
אבל הרדיו הפועל בווליום גבוה ומעיק לא מאפשר את השקט הנחוץ ומקטעי שיחה עם ששון הסייד נפרש לו סיפור מרתק, מרתק אף יותר מחובות הכתיבה המעיקים על הסופר. לכאורה סיפור של ניגודים: ששון הצעיר יחסית וגפן המבוגר, זה המזרחי לעומת זה המערבי, זה שספר לא לוכד את עינו וזה החי מכתיבת ספרים, זה המפורסם וזה הסייד. הספר כתוב בשפה גבוהה ויפה להפליא מנוקד פה ושם בשפה הנמוכה של הסייד וסיפורו המסתבך.
ככל שהסיפור מתקדם גם לסופר גפן התחושה שיש כאן לא יותר מסיפור בגידה מצד אשת הסייד וכי ששון בחר בגפן הסופר כדי שזה יעשה ספר מסיפור חייו של הסייד הבודד. אבל ככל שהסיפור ממשיך ברור שהשוני הופך לדמיון בין שני הגברים והסופר נלכד בסיפור חייו של הסייד, שלמרות השוני, הוא מבין שלא היה הרבה נחוץ שגם החומות המתגבהות בינו לבין אשתו היו מותירות אותו לבדו כמו הסייד. אלא שבסוף הסיפור הוא מודה למזלו הטוב שהוא בכל זאת נותר עם רעייתו, למרות הגורל הדומה לגורלו של הסייד בכל המדובר בילדיהם.
הסיפור כתוב נפלא, קסם מהלך על כל שורה ומהאמצע, לאחר שגפן מבין שיש כאן מעבר לסיפור בגידה, הסיפור כבר מתקדם כספר מתח ממש, עד לסופו בו הדירה מסויידת ונקיה וכל סיפורו של ששון גלוי וידוע והאיש הרזה והאפרורי, המנוקד בכתמי סיד נוגע בנימי נפשו של הסופר, נוגע בקצות עצבים חשופים.
יופי של ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה