האדון שנפל לים/הרברט קלייד לואיס - המלצה

הנרי פרסטון סטנדיש, ברוקר בשנות השלושים של המאה הקודמת, בחור בן 35, נופל יום אחד לים.

סטנדיש הוא דור שלישי למשפחה אנינה, אמידה ומחונכת היטב בניו יורק. יום אחד הוא מרגיש מחנק מסוים בעבודתו ומשם הדרך קצרה לחופשה. החופשה היא מסע קצר, כשחלק ממנו הוא שיט על אניית מטענים מהונולולו לפנמה. השיט נעים, האוקיינוס השקט אכן שקט, נוסעים מעטים על הסיפון, האוכל טעים ומזג האוויר נפלא.

סטנדיש, איש של הרגלים, מזנק ממיטתו עם הנץ החמה, מתלבש בהידור מאופק ויוצא לסיבוב על הסיפון אחרי חמש בבוקר. במהלך הסיבוב הוא מחליק על שאריות מזון שנזרקו למים מהסיפון ומוצא עצמו סתם כך עף למים. מכאן מתחיל הסיפור ללכת בשני מישורים מקבילים: המצאותו של סטנדיש במים, המצאות שאין בה דבר מפחיד במיוחד. הוא הרי שחיין מצוין, המים שקטים ורוגעים, אין שום דג מסוכן בסביבה ויש רק להמתין שיחושו בחסרונו. יש מי שאמור לגלות זאת: הטבח המכין רק עבורו ביצה עלומה, הנאכלת בדיוק בשמונה בבוקר, המלח המנקה את החדר ואמור להבחין בחסרונו שכן גם לארוחת הבוקר לא הופיע. בנה הקטן של הגב` בנסון, אחת הנוסעות, אמור להבחין בחסרונו משום שהוא תמיד משחק עמו בבוקר וגם לנוסעים נוספים סיבות להבחין. אבל כדי להכעיס, כולם מבחינים מאוחר מדי, כנראה.

סטנדיש צף במים, מחשב את סיכוייו לחיות, עובר על תמונות חייו, משיל מעצמו כל פיסת לבוש לנוחות מכסימלית.

בסופו של יום, למעשה בתחילתו של ערב, הספינה סבה על עקבותיה לחפש אחריו.

הספרון לא תופס זמן רב מזמנו של הקורא. אפשר ואולי כדאי לתת פרושים לכל אמירה ולכל מהלך. אלה יעצימו את חוויית הקריאה, שאחרת היא נעימה, אבל שטחית. ספרון חביב ולא מחייב.