ימי
הנטישה נכתב ע"י אלנה פרנטה, כשלא ממש ידוע מי היא באמת. מנסים להשוות את
פרנטה למורנטה וגינזבורג. אפשר לומר כאן ועכשיו שלא היו דברים מעולם.
הכתיבה של פרנטה שטחית, גסת רוח להפליא ונטולת מימד אפי כמו שיש למורנטה
בשפע.
ימי הנטישה עוסק באולגה, שמריו בעלה מודיע לה יום אחד שהוא עוזב את הבית. כך סתם הוא קם והולך ואולגה מתפרקת לחתיכות. משולש אהבים קלאסי.
ההתפרקות היא התפרקות המעניקה למושג התפרקות הוד והדר. אולגה הופכת ליצור גס רוח, כשכל דף שני עוסק בזין, זיונים, שדיים, מציצות וכך הלאה. אני אמנם לא ממש נפש פוריטנית, אבל חן רב אין בכתיבה של פרנטה.
בהמשך להתפרקות אולגה הופכת לסיוט של המין האנושי, רבה עם כולם, עונה בטון מזלזל ומתנשא לחבריה וכך הלאה. כל זה יכול בהחלט להיות מובן על רקע המשבר החריף של הנטישה, אבל מה לעשות והקריאה בספר אמנם קולחת וזורמת, אבל מהסיבה הלא נכונה. זו מין זרימה הקיימת בזבלונים כשכבר רוצים לדעת מה יהיה בסוף רק כדי לסמן וי, לזרוק הצידה ולשכוח מהטעם הזול.
הספר הזה זוכה ליחסי ציבור שהם בסדרי גודל אחדים גדולים על הספר. זה לא ספר מעניין, לא בעל תובנות גדולות על החיים, לא עצוב במיוחד, לא מצחיק, לא חכם ואין בו משפט אחד השווה ציטוט. סתם קשקוש בלבוש.
ימי הנטישה עוסק באולגה, שמריו בעלה מודיע לה יום אחד שהוא עוזב את הבית. כך סתם הוא קם והולך ואולגה מתפרקת לחתיכות. משולש אהבים קלאסי.
ההתפרקות היא התפרקות המעניקה למושג התפרקות הוד והדר. אולגה הופכת ליצור גס רוח, כשכל דף שני עוסק בזין, זיונים, שדיים, מציצות וכך הלאה. אני אמנם לא ממש נפש פוריטנית, אבל חן רב אין בכתיבה של פרנטה.
בהמשך להתפרקות אולגה הופכת לסיוט של המין האנושי, רבה עם כולם, עונה בטון מזלזל ומתנשא לחבריה וכך הלאה. כל זה יכול בהחלט להיות מובן על רקע המשבר החריף של הנטישה, אבל מה לעשות והקריאה בספר אמנם קולחת וזורמת, אבל מהסיבה הלא נכונה. זו מין זרימה הקיימת בזבלונים כשכבר רוצים לדעת מה יהיה בסוף רק כדי לסמן וי, לזרוק הצידה ולשכוח מהטעם הזול.
הספר הזה זוכה ליחסי ציבור שהם בסדרי גודל אחדים גדולים על הספר. זה לא ספר מעניין, לא בעל תובנות גדולות על החיים, לא עצוב במיוחד, לא מצחיק, לא חכם ואין בו משפט אחד השווה ציטוט. סתם קשקוש בלבוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה