מיקה ולטרי הוא מסופריה הידועים של פינלנד. אני לא יודע אם
הנובלה שלפנינו הוסיפה לפרסומו.
גבר זר בא למשק בו נמצאים שלושה בני אדם: האשה, שלה אין שם,
בעלה אלפרד ובעל המשק הרמני. הבא זה מקרוב הוא אאלטונן, אחד שנענה למודעה ובא
לעבוד במשק.
המשק אינו מתפקד ומיותר מסיבה אחת: בעל המשק, שאינו הבעלים
ממש, זקן מכדי להיות יעיל ומועיל. האשה בעלת עבר של אשה עירונית, אקדמאית, שבאה
בעקבות בעלה שהפך לאלכוהוליסט ושאף הוא אינו ממש מתפקד. הזר המגיע למשק בא לסייע
וגם לו היסטוריה לא ברורה המתבררת בהמשך.
כדי לא למסור פרטים מסגירים, אציין רק את המסגרת הכללית.
כפי שאפשר להבין נוצר עד מהרה משולש רומנטי. אפשר גם להבין בין מי למי. כידוע,
אקדח המוצג במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. כאן יש אמנם רובה ולא אקדח, אבל
הוא יורה גם יורה.
רוב הסיפור כתוב במה שמכונה כתיבה לירית. כתיבה לירית דומה
לזרם התודעה, אבל התאורים קצרים יותר, תכליתיים לעלילה ואינם מיועדים לאווירה לשם
אווירה ולשם ניפוח סיפור קטן לכדי מטרד גדול וכאב ראש ענק. קל לקרוא את הסיפור
היפה הזה למרות שעשרות עמודים קודם לכן מנחשים את העומד לקרות ואכן העומד לקרות
קורה בדייקנות מקפיאת דם.
אמנם רמי סערי נוהג להיות זה המתרגם מפינית במקור, אבל בגלל
הכתיבה הלירית עולה התחושה שבחירת מילות התרגום שלו לא היתה תמיד הבחירה המתבקשת
לסוג טקסט כזה. מתרגם אני לא, רק אחד הער למוזיקה שבשטף הקריאה.
לקרוא ולהתענג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה