עפר ואפר/עתיק רחימי - המלצה

עתיק רחימי, ברומן ראשון שכתב, מביא לנו קפסולה אחת מיני רבות מאפגניסטן שנכבשה ע"י ברית המועצות. מלחמות כבר היו מאז ומעולם וספרים רבים נכתבו עליהן. לא שכאן יש יצירה יוצאת דופן. בכל זאת, מדובר בטקסט מרוכז המביא עולם ומלואו של זוועה פרטית וזועק לשמיים את כאבה הנורא של המלחמה, בעיקר זו הנעזרת בטכנולוגיית לוחמה מתקדמת אל מול כפריים עלובים.
כל כולה של העלילה מתרכז במספר שעות בהן הזקן מביא את נכדו יאסין לראות את בנו מוראד, אביו של יאסין. הזקן רוצה לספר לבנו, עובד המכרה המרוחק, כי מכפרו לא נותר דבר לאחר סיום הפגזותיהם של הטנקים הרוסיים. כל מה שנותר זה האב והבן, שנתחרש מההפגזות.
אבל כשהזקן מגיע כבר למכרה הוא מגלה שלבנו כבר נודע הדבר וכי אין מה להוסיף. הזקן פונה ללכת ועוזב את המקום בלי ששוחח עם בנו.
אי אפשר לומר על יצירה זו כי מקסימה היא. מלחמות אינן מקסימות, כאב אינו מקסים, אינות אינה מקסימה. אבל עתיק רחימי מפליא לכתוב ולהעביר נופים, אבק משתולל, אבנים שחורות מפחם, צמא וילד שכבר אינו שומע את הקולות. יצירה יפה היא כן.