בספר אין ממש כלום.
הספר מרתק לגמרי.
אלה החדשות ועיקרן תחילה.
עכשיו למה שיש. המספר מתאר לפנינו מספר ימים של סביאה בלתי
פוסקת. האלכוהול נשפך כמים ורק בעמוד 150 מתפנה המספר לאכול בפעם הראשונה אחרי
גלונים של בירה, יין, קוניאק וברנדי, מאות רבות של סיגריות ומצב כזה או אחר של
שיכרות.
מי המספר? לא ברור מה עיסוקו ומה גילו, אבל זה בערך בסוף
שנות העשרים. לפי הדיבור הבלתי פוסק על מותגים בינלאומיים והעברת ביקורת עליהם,
כסף לא חסר כאן. המעבר ממקום למקום, ממסיבה למסיבה, מטיסה לרכבת, למרצדס, מגלים כי
לפנינו בן תפנוקים. המחבר עצמו בודאי מבין בכגון אלה מאחר והוא עצמו בן לחוג
הסילון, אחד הבא מאימפריית תקשורת ומבין דבר או שניים הן בתקשורת והן בכסף גדול.
הכתיבה מרתקת ומעבירה באופן משכנע מאוד את תחושת המיאוס
מהריקנות, את תחושת השכרות, ההגזמה בעישון, בשימוש בסמים בנוסף לכל שאר הכימיקלים
המיותרים. לחשוב שכל העלילה מתרחשת בכחמישה-שישה ימים בסה"כ, בתועפות השתיה
והעישון, ההיגיון הקר מאחורי החיים הכלומיים, כל זה מושך לקריאה כמו שזבוב נמשך
לקיא.
במשך כל הקריאה מצפים לשמוע שכל זה מתרחש בחופשה כלשהי,
בסיום לימודים, בטרק היכנשהו לפני כניסה לחיים בורגניים מיושבים ונינוחים. אבל לא.
זה המצב הרגיל וקשה להאמין שאדם, צעיר ועשיר במקרה הזה, לא מתמוטט ומובא לאשפוז.
מתברר שאפשר גם ככה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה