ספר צנום בן 122 עמודים המכיל עולם ומלואו. דורות של צעירים
קראוהו כדי למצוא את האור. אין ספק שחלק הגיעו אל ההארה המתאימה להם, חלק מחפשים
וחלק השלימו עם מה שמצאו או עם העובדה שלעולם לא ימצאו או שיש להמשיך לחפש. לחפש
מה?
סידהארתא היה בנו של בראהאמן. הכל הוא שמע ולמד בבית
ובהיותו עלם מחונן הבין שלמד הכל ולא ידע דבר. יום אחד החליט לעשות מעשה, לעזוב את
הבית המוגן והבטוח, לצאת אל רחבי הודו, לשמוע ולקלוט תורות אחרות, חכמה אחרת. רעו
הקרוב גווינדא לא הבין את מעשהו, אבל בחר להצטרף אליו. לא רחק היום והנה שמעו על
אחד קדוש מושלם, שרבים נוהים אחריו. הצטרפו. סידהארתא הבין שגם משם לא תבוא
הידיעה, אך גווינדא בחר להישאר עם הסאמאני, הנודדים.
סידהארתא המשיך בדרכו, חצה נהר בעזרת דוברן, אך אמר שלא
ישלם מאחר ואין לו דבר. הדוברן ביטל דבריו והעבירו וזה לא היה המפגש האחרון ביניהם.
סידהארתא הגיע למקום בו ראה פמליה המובילה אשה. הוא ביקש לדבר עמה, אחת צעירה
ויפה. מזה מתפתחת אהבת בשרים, אהבה אחת מתוך שתיים, השניה אהבת אב לבנו, אהבה
שאינה תלויה בדבר.
אלא שלא רק אהבה התפתחה עם קמאלה היפה, גם קשרים עם העשיר
שהיא הכירה ומכאן גדל גם עושרו של סידהארתא עצמו. זה היה נוח, זה הבטיח אהבת בשרים
מתוחכמת, זה לא מה שחיפש סידהארתא וכתמיד המשיך לחוש מרוחק מכולם, נעלה מהם. בסופן
של כעשרים שנה פשוט קם ועזב הכל, חזר לנהר ופגש את הדוברן בשנית.
האם מצא משמעות במה שלמד בחייו? תלוי מהי אותה משמעות, האם
היא אוניברסאלית והאם היא טובה גם לאחרים. תצטרכו לקרוא בתשומת לב ולא להחמיץ
שורה.
כשלעצמי סבור אני, שלחיים אין באמת משמעות. בן שיחי יכול
לחשוב שאם כך, עדיף כבר להתאבד. מחשבה משונה. כשלחיים משמעות שלילית, אולי המוות
באמת עדיף. כשלא זה המצב, צריך להעביר את החיים בסבבה. סליחה שלא מצאתי מושג נעלה
יותר.
במשך הקריאה גברה בי הסקרנות לדעת מהי אותה משמעות וידיעה
שמצא סידהארתא. אם סבורים אתם שזה מניעת כאב, סבל וצער, עשרה עמודים יספיקו כדי
שתבינו שאתם בכלל לא בכיוון. ואולי משמעות כל המשמעות הזו היא רק החיפוש אחר
המשמעות הזו? זה אולי טוב למי שנולד למשפחה שופעת ממון ולא ממש בא ללמוד היסטוריה
באוניברסיטה.
כך או כך, הספר מרתק, צריך לזכור שזו אולי האמת של הסה, אין
בכך כדי לבטל את מה שתגלו ואולי, רק אולי, מה ששווה זו הקריאה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה