סיפור
כתוב במניפה הוא סיפורן של פרח-שושן ופרח-שלג והחברות האמיצה ביניהן,
חברות המסופרת מנקודת מבטה של פרח-שושן בת ה-80. זהו סיפור על אכזריות
(מנקודת מבטנו), על שפלות מעמדן של הנשים בחברה הסינית במשך אלפי שנים, על
עליונות הגבר כבעל ערך משום היותו כוח-עבודה.
מזלה של פרח-שושן הוא מזלה של ילדה שיש בה משהו מיוחד, משהו שהתגלה ואושר ע"י שדכנית האזור, הדודה וואנג. פרח-שושן היא גם "תאומתה" הרוחנית של פרח-שלג, הלאוטונג שלה. משמתגלה ההתאמה הרוחנית הזו, החברות האמיצה ביניהן מתגברת על הנחיתות המובנית באשה הסינית, באכזריות המרובה שהן נאלצות לעבור בקשירת הרגליים שלהן ובניתוק שהן עוברות ממשפחתן ברגע שגודלו לא ככוח עבודה, אלא רק כדי לעבור למשפחה אחרת, להינשא למי שנבחר מראש עבורן ע"י השדכנית ולהוליד בנים נוספים ככוח עבודה. איתרע מזלן והן לא מולידות בן בהתחלה או בן בכלל ומעמדן השפל יורד עוד יותר והוא אך גבוה ממעמד השפחה שבמשפחה.
תחילת הסיפור הוא סיפור קשירת הרגליים, בו מתוארת בהרחבה מזעזעת הקשירה בכל הקושי האכזרי הנלווה אליה, וזאת כדי ליצור את כף הרגל המושלמת, כף רגל שאורכה 7 ס"מ בלבד! קשירה זו מטילה מום בנשים למשך כל חייהן, וכל זאת כדי ליצור כף רגל מושלמת ומושכל לבעל העתידי. המשך הסיפור הוא בקורות הגיבורות פרח-שלג ופרח-שושן, ההבדלים המעמדיים ביניהן והחברות האמיצה שלהן.
המשך הסיפור הוא החתונה של שתיהן, הולדת הילדים והמעבר לביתו של הבעל כשתהפוכות מתהפוכות שונות קורות וגילויים חדשים מתגלים לנו. הגילויים האלה דרמטיים והופכים את הקערה על פיה.
לכל אורך הספר חוזר לו המוטיב של חוסר ערך האישה. הדבר מדהים משום שחוסר ערכה של האישה מתבטא בכל היא מכבסת, מאכילה, מקוששת עצים, מהווה רחם לחמישה ילדים לפחות ועוד כמספר הזה ילדים מתים והפלות טבעיות, דואגת לבגדים ולשאר כלי הבית וכל מרחב חייה הוא בקומה העליונה של הבית. למעשה, כמו בכל חברה ובכל עת, ללא האישה לא היה כלל בסיס למשפחה ולהולדת כוח עבודה. למרות זאת, אין לאישה כל מלה, אין לה יכולת להתבטא כנגד הזכרים במשפחה ואין היא מחליטה כמעט על דבר.
עד האמצע הספר מרתק לקריאה בעיקר מההיבט האנתרופולוגי של גורלה המוכתב מראש של הילדה עד שהיא הופכת לאשת איש. מהאמצע מתגלים כאמור גילויים חדשים ותהפוכות מאיצות את הסיפור הלקוח כאילו מעולם אחר, זר ובלתי אפשרי.
בסופו של דבר זהו גם סיפור שעיקרו אהבת נשים על רקע חייהן הקשים והבגידה שכביכול מתגלעת ומופרכת בסוף. זהו גם סיפור על חטא הגאווה, עליו מכה המספרת עד סוף הסיפור.
הסיפור הוא סיפור יפהפה, נועז לא מעט לנוכח החינוך הכפרי הנוקשה במחוז גידולה של המספרת בפרט ובסין בכלל.
מזלה של פרח-שושן הוא מזלה של ילדה שיש בה משהו מיוחד, משהו שהתגלה ואושר ע"י שדכנית האזור, הדודה וואנג. פרח-שושן היא גם "תאומתה" הרוחנית של פרח-שלג, הלאוטונג שלה. משמתגלה ההתאמה הרוחנית הזו, החברות האמיצה ביניהן מתגברת על הנחיתות המובנית באשה הסינית, באכזריות המרובה שהן נאלצות לעבור בקשירת הרגליים שלהן ובניתוק שהן עוברות ממשפחתן ברגע שגודלו לא ככוח עבודה, אלא רק כדי לעבור למשפחה אחרת, להינשא למי שנבחר מראש עבורן ע"י השדכנית ולהוליד בנים נוספים ככוח עבודה. איתרע מזלן והן לא מולידות בן בהתחלה או בן בכלל ומעמדן השפל יורד עוד יותר והוא אך גבוה ממעמד השפחה שבמשפחה.
תחילת הסיפור הוא סיפור קשירת הרגליים, בו מתוארת בהרחבה מזעזעת הקשירה בכל הקושי האכזרי הנלווה אליה, וזאת כדי ליצור את כף הרגל המושלמת, כף רגל שאורכה 7 ס"מ בלבד! קשירה זו מטילה מום בנשים למשך כל חייהן, וכל זאת כדי ליצור כף רגל מושלמת ומושכל לבעל העתידי. המשך הסיפור הוא בקורות הגיבורות פרח-שלג ופרח-שושן, ההבדלים המעמדיים ביניהן והחברות האמיצה שלהן.
המשך הסיפור הוא החתונה של שתיהן, הולדת הילדים והמעבר לביתו של הבעל כשתהפוכות מתהפוכות שונות קורות וגילויים חדשים מתגלים לנו. הגילויים האלה דרמטיים והופכים את הקערה על פיה.
לכל אורך הספר חוזר לו המוטיב של חוסר ערך האישה. הדבר מדהים משום שחוסר ערכה של האישה מתבטא בכל היא מכבסת, מאכילה, מקוששת עצים, מהווה רחם לחמישה ילדים לפחות ועוד כמספר הזה ילדים מתים והפלות טבעיות, דואגת לבגדים ולשאר כלי הבית וכל מרחב חייה הוא בקומה העליונה של הבית. למעשה, כמו בכל חברה ובכל עת, ללא האישה לא היה כלל בסיס למשפחה ולהולדת כוח עבודה. למרות זאת, אין לאישה כל מלה, אין לה יכולת להתבטא כנגד הזכרים במשפחה ואין היא מחליטה כמעט על דבר.
עד האמצע הספר מרתק לקריאה בעיקר מההיבט האנתרופולוגי של גורלה המוכתב מראש של הילדה עד שהיא הופכת לאשת איש. מהאמצע מתגלים כאמור גילויים חדשים ותהפוכות מאיצות את הסיפור הלקוח כאילו מעולם אחר, זר ובלתי אפשרי.
בסופו של דבר זהו גם סיפור שעיקרו אהבת נשים על רקע חייהן הקשים והבגידה שכביכול מתגלעת ומופרכת בסוף. זהו גם סיפור על חטא הגאווה, עליו מכה המספרת עד סוף הסיפור.
הסיפור הוא סיפור יפהפה, נועז לא מעט לנוכח החינוך הכפרי הנוקשה במחוז גידולה של המספרת בפרט ובסין בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה