המורה זהובת העיניים/סטראטיס מיריביליס - אי המלצה

לאוני דריואס חוזר מהמלחמה בה הפסידו היוונים מול התורכים בשנות העשרים של המאה הקודמת. במלחמה זו נפצע ובבית החולים אושפז יחד עם ידידו ורנאס, שפצעו קשה יותר ולאחר מספר ניתוחים וכריתת הרגל לא התאושש ומת. כל אותה עת ניסה לאוני לאושש את רוחו של וארנס עד שלבסוף חש זה בקיצו הקרב ובא והפקיד בידי לאוני מספר פריטים שאותם ימסור הלה לאשתו האהובה.
לאוני חוזר הביתה ויחד עם אחותו הוא חוזר לכפר נעוריו באי לסבוס, אותו אי הטובל בירוק והשוררת ספפו כתבה שם את שירי האהבה שלה. באי זה פוגש לאוני באשתו של ורנאס ומוסר לה את החפצים תוך שהוא מגלה אשה יפהפיה, שהכל חושקים בה.
התאורים בתחילת הספר יפים להפליא והספר מתקרב לנקודת השיא במפגש האישי הכואב בין אשת הידיד, המכונה ספפו בספר, לבין לאוני. אלא שבאמצע הספר הכל שוקע למיני סיפורים צדדיים על המתרחש בכפר ועל המועקה שחש לאוני במפגשים שלו עם ספפו ועל רגשותיו כלפיה, רגשות שכביכול אינם יאים.
כאן מתחיל השעמום הגדול כשהספר מוביל לכיוון ברור, אבל הכל הבל הבלים ומיני סיפורים סתמיים המסיט את קו העלילה העיקרי וחושף החמצה אחת גדולה.
גם הסיום סתמי לגמרי כשלאוני בוחר לעזוב עם אחותו את הכפר. שום כלום של ספר. למרות הפוטנציאל הגדול של הספר ויכולת הכתיבה המרשימה של מיריביליס, הספר אינו ממריא לשום מקום והוא לגמרי לא מומלץ.