מלכת היופי של ירושלים/שרית ישי-לוי - המלצה חמה

"ורק לונה, מלכת היופי של ירושלים, נפלה עם בעלה". זהו חוט השני העובר בספר כולו, אם כי זה לא סיפור המעשה המלא. סיפור המעשה המלא הוא סיפורה של משפחת ארמוזה הספניולית, מאוהל משה, השכונה הירושלמית של העדה הספניולית. סיפור צבעוני, מרתק, סוער ומסופר היטב.

את סיפור המעשה אנחנו מקבלים מפיה של גבריאלה סיטון, נינתו של רפאל ארמוזה. לעיתים הסיפור מסופר לכאורה גם מפיו של מספר יודע כל, אבל כך או כך, הקורא מרותק לסיפורה של המשפחה, שככל "משפחה" יש בה גאווה, קשרים חזקים, יד גורל, שמחות ואסונות. הכל חזק ומטלטל – סאגה.

רפאל ארמוזה, שאת סיפורו אנחנו מלווים כבר מראשית המאה העשרים, עומד להתחתן, עובר לכמה חודשים לצפת להתבודד, להתפלל וללמוד. שם, בצפת הרחוקה הוא פוגש פתאום באחת הסמטאות נערה מהממת ביופיה, עיניה כחולות ושערה מתבדר בזהוב, צבעים שהם לא לגמרי מהעדה אליה הוא ימשיך להשתייך בקשרי חתונה. היא בורחת ממנו והוא לא מצליח למצוא אותה. הוא שב לירושלים, ממהר להנשא, כשמראה אותה נערה גלילית לא מש ממנו. כך מתחילה קללת ארמוזה, הקללה העוברת מאב לבן, יותר נכון מאם לבת, כשבנות המשפחה לא תמיד זוכות לאהבה המגיעה להן.

בכורו של רפאל ארמוזה הוא גבריאל היפה, גבר שבגברים, זה המנהל בהצלחה את חנות המעדנים הגדולה של אביו במחנהיודה, השוק הירושלמי התוסס. אלא שיום אחד מגיעה אותה אשה, רפאל האב יושב בפתח החנות ומזהה אותה, קשר אמנם לא נוצר ביניהם, אבל בתה היפהפיה מביטה עתה בגבריאל, שלימים נוצר קשר ביניהם, קשר אסור שאף הוא לא בא לידי מימוש. אמנם גבריאל והנערה המסנוורת ביופיה נפגשים, אבל הקשר מנותק בידי אמו, הממהרת להשיאו כעונש לנערה יתומה, עבת בשר ומכוערת. היא אמנם מהעדה, אבל ללא משפחה וללא ייחוס. אהבה לא תהיה כאן, אבל תיוולד הבכורה, "מלכת היופי של ירושלים", לונה שמה. לונה תכניס את האור ללבו של אביה גבריאל, אבל הצרות ירדפו אותה וקללת השושלת תכה בה ותמשיך לבתה, עד לסיום המעניק תקווה מסויימת.

שרית ישי-לוי כתבה כאן ספר ביכורים. הדבר לא ניכר. במקום זאת מקבל הקורא ספר שהוא סאגה משפחתית בשלה על מנהגיה, ריחותיה, הקשריה המשפחתיים הפנימיים וקשריה החיצונים לזמן ולמקום. הקשרים החיצוניים והפנימיים אמנם תרמו כל אחד ל"גורל" המשפחתי ויכול להיות שהפטאליות היתה שונה לו היה כל הסיפור מתרחש במקום וזמן אחרים, אבל כל חנו של הסיפור דווקא במבנה הזה, במקום הזה ובזמן הזה. יש בחן הזה יופי רב כשאנו לומדים על העובר את ירושלים מהעותמנים לאנגלים, דרך המחתרות ועד להקמת המדינה ומעט על לונדון ומנהגיה ה"חופשיים" בסקס, סמים ורוק`נ`רול.

ההתחלה של הספר מעניינת, אבל ההמשך מרתק וכבר קשה להניח את הספר מהיד. כתמיד, יופי אינו תמיד ברכה, אבל עקשנות היא תמיד קללה. חוץ מהעקשנות לקרוא את הספר כולו.

שתי הערות סגנוניות: באותם זמנים לא שאלו את הדובר בגמר דבריו "סיימת?", כי אם "גמרת". וכמובן, המונח "ברירת מחדל" אינו הולם זמנים של אמצע המאה הקודמת.