האם הספר הזה טוב או רע תלוי מאוד בקורא.
מאיר הוא בן 42 ולראשונה חש את בגידת הגוף. בבדיקה בקופת
חולים מתברר שיש לו לחץ דם גבוה במקצת, דבר המעיב על מצב רוחו. לראשונה הוא מתחיל
לקחת כדורים ואף מנסה את הגישה הטבעונית לפתרון מצבו. אבל זה לא ממש העיקר.
מאיר נשוי באושר יחסי לאביבה. שניהם גרים עם ילדיהם בצפון
הישן של תל אביב. זו הסביבה בה נסוב רוב הסיפור, סיפורו של מאיר הנע בין לחץ הדם
שלו, אמו המרבה לפנקו, אביו אליו הוא מתנכר ואשתו שבגדה בו פעם אחת - דבר המכאיב
לו - והוא עצמו מבקש לזיין קצת מהצד, בלי שיראה בזה בגידה.
במהלך הסיפור מאיר גם מבקר בהולנד ולונדון, שם הוא חווה לחץ
ועייפות, דבר המביא אותו לבדיקות דחופות בבית החולים, אבל בלי ממצא כלשהו. גם זה
זניח.
ואיך כל זה קשור לאיכות הספר ולסוג הקוראים אותו? ובכן,
הספר לא בלתי מעניין בהתחלה, אבל הולך ונעשה טרחני ומייגע בהמשך. זה לא שהפסקאות
הארוכות, לעיתים על פני חמישה עמודים בלי הפסקה, מעייפות. הן לא. אבל הטרחנות של
מאיר סביב לחץ הדם שלו, סביב בגידת אשתו החד-פעמית, סביב הניכור מאביו, ההשתרכות
ברחובות תל אביב והחיפוש אחר משמעות פשוט מפילים שממון על קורא שאינו מתעסק בכל
פסיק בחיים כאילו היה אות משמעותי משמים, כמוני. לעומת זאת, אם הקורא הוא כזה
המתייחס לכל תג ופסיק של החיים כאל משמעות כבירה, הספר הזה יהיה ספר מופת עבורו.
אני לא רוצה לומר שאני מרחם על קורא כזה משום שיש בני אדם כאלה וזה חלק מהגיוון
האנושי.
בעיני הספר היה סביר מאוד בהתחלה ובלתי נסבל בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה