בדידותו של קורא המחשבות/דלית אורבך - המלצה חמה

וואו. זה קודם.

נרי בן-שלום הוא קורא מחשבות. לא הפכו אותו לצ'יקו ודיקו, אין שום מופע מכניס כסף סביבו, הוא לא מופיע בטלוויזיה ו(כמעט) לא יודעים על תכונתו זו. נרי נולד כממזר לאחר שאמו בגדה באביו במשך חודש. הוא נולד כמלאך שבדי תכול עיניים ובלונדיני לאב כהה. המשפחה כולה היתה צריכה לחיות עם עובדה זו בלי לדבר עליה כלל. החיים עם עובדה זו לא היו קלים, עם ובלי קשר לבדידותו של קורא המחשבות.

כקורא מחשבות נרי מפתח חיים שהם לרוב חיים שהרגש שבהם הוא רגש של מישהו אחר, רגש שנגנב כמחשבה שנגנבה, ללא שום כוונה תחילה.

שנתיים ישב נרי מאחורי אביתר בידרמן בכיתה ביסודי. לאחר מכן נפרדו דרכיהם. אביתר בידרמן אהב לקשור קוקיות לשערותיו, להשתמש בקוסמטיקה של אמו וכך גם נתפס פעם על חם ע"י אחד מאחיו הגדולים.  עשרים שנה מאוחר יותר אביתר נעצר על רצח עמיתו לעבודה. נרי קורא על כך בעיתון ומתחיל לגלות עניין בשביל אביו. איך כל זה מתקשר? פשוט. האב הוא שוטר תנועה מתוסכל, כזה שקיווה להיות בלש ידוע, אך מגבלה כלשהי מנעה ממנו. העניין שלו בסוגיות קרימינליות לא פתורות לא ידעה שובע. הרצון של נרי לזכות באהבה של אביו לא ידע שובע. איך זוכים באהבת אב? למשל במתן מידע על דבר המעניין אותו, מידע על סוגיות קרימינליות לא פתורות. לשם כך הולכים ויושבים בבית המשפט ומביאים מידע מנבכי נפשם של המשתתפים לשוטר המתוסכל, לאב הלא אוהב, בלי לגלות לו על תכונת קריאת המחשבות ועם זכייה בבדל אהבה.

ביקור בבית המשפט בו מתנהל המשפט מוביל לקריאת מחשבות של כל הנוכחים בכלל ובפרט של עורך הדין ויינגרטן ושל אביתר. נרי מוצא שאביתר אינו הרוצח ועוה"ד, הסניגור, אינו בעל יכולת למצוא קו שיוציא את מרשו לחופשי. הוא מציע את שירות קריאת המחשבות שלו לויינגרטן וזה האדם הראשון היודע על תכונה זו. לא שקל לו עם זה, אבל מה לא עושים עם יתרון מדהים שכזה.

מכאן, וגם עד כאן, מתחיל, וממשיך, ספר שהמתח שלו לא חדל כמעט לרגע, שחכמתו רבה, שהרעיון בבסיסו בנוי היטב והתובנות הפסיכולוגיות אינסופיות. קשה להניח את הספר מהיד גם שחלקו האחרון מעט מאולץ, אבל ניצל בשל הטוויסט הסופי, טוויסט פולחן האביב. סקרנים? לכו לקרוא.

עד עכשיו לא אמרתי כלום. דלית אורבך רקמה כאן סיפור שמזכה אותה בצדק מלא בקטגוריית ספרי הוואו. לא קל למשוך סיפור כזה לכמעט 300 עמודים. בסיפור כזה קל ליפול לקלישאות, להפוך אותו לסיפור פנטזיה, לעוד ספר גימיק ו"נראה מה יצא מזה". שאפו, זה מה שיש לי לומר.

נתחיל מזה שאורבך לקחה אדם שנולד עם תכונה שאיש לא יודע שהיא קיימת. נמשיך עם זה שהמישהו הזה, נרי, חי עם דבר שלמעשה הורס לו את חייו הרגשיים ונגמור עם תקווה לא מתקתקה, בלי שקיעה באופק ובלי מוזיקת מעליות.

הרעיון שאורבך רקמה בסערת רגשות גאוני. הכתיבה חכמה, העברית מצויינת, המתח נשמר ברובו, התובנות נטועות היטב בהוויה האנושית ונשמעות חקוקות בסלע. הישג גדול.

מי שלא קרא את הספר, לא יודע כמובן על ההתפצלות בהמשך, התפצלות מרתקת בפני עצמה, גאונית לא פחות. אי אפשר למסור שום פרט מסגיר, רק להמליץ לרוץ ולקרוא את הספר הבלתי אפשרי הזה לסקירה.